כדאי שמישהו יספר לאיזנקוט על התוכנית של שותפיו לגוש

כ אילו לא הספיקו לנו השוואות בין נתניהו לצוררי האנושות לדורותיהם, הגיח השבוע יו"ר מפלגת ישר!, גדי איזנקוט, עם אנלוגיה היסטורית חדשה. "אנחנו יודעים מה הפרוניזם עשה לארגנטינה", פלט הרא"ל בהבעה של "תראו כמה אני חכם" בפודקסט של ynet. "אני מקווה שהביביזם לא יעשה את זה למדינת ישראל להרבה מאוד שנים".

באמת היה חסר טאץ' לטיני בשיח ההסתה הרל"ביסטית. נתניהו כבר הושווה שם להיטלר ולגבלס, הוא גם הועמד בקו אחד עם ארדואן ועם אורבן. גם צ'אושסקו היה שם, מוסוליני זה קל, ואפילו את פרעה גם עברנו. אבל דרום אמריקה עוד לא היה לנו, ויפה שמישהו החליט לגוון.

איזנקוט הוא עכשיו התקווה הלבנה של המחנה הנכון, הנקי, הממלכתי, המנומס, המקובל, הנחשב, הפטריוטי, התורם - ולכן הוא יכול להשוות את נתניהו לדיקטטור צמא דם ואכזרי, בלי שזה יעורר יותר מדי סקנדלים, ובלי שאיש מסביבתו או מתומכיו יידרש לגנות או להתנער.

אני מאלה שקריאתם השטחית בספרי ההיסטוריה לימדה אותם מספיק כדי לדעת שהשוואה בין נתניהו וביביזם לבין היטלר ונאציזם, או מוסוליני ופשיזם, או חואן פרון ופרוניזם, היא דמגוגית במקרה הטוב, או דבילית במקרים היותר שכיחים. אני לא חושד באיזנקוט שהוא נפנף במונח "פרוניזם" מבלי שבאמת יש לו ידע בסיסי על התנועה הפרוניסטית ועל מייסדה. חזקה עליו שהוא מצוי וידען בתולדות ההיסטוריה הפוליטית של אמריקה הלטינית. הלוא כן?

אבל אם איזנקוט מרשה לעצמו לזרוק כלאחר יד את שלטונם של הפרוניסטים בארגנטינה, אני מרשה לעצמי להשליך למדורת ההבלים את המשטר שהחליף אותם: החונטה הצבאית. אותה הפיכה מיליטריסטית, שנועדה "לארגן מחדש" את המדינה ולתקן אותה מנזקי הפרוניזם, ולצורך כך פצחה בגל של טיהורים פוליטיים, דיכוי כלי תקשורת והשתלטות של אצולה צבאית על מוקדי הכוח במדינה.

מהחמ"ל ההוא לחמ"ל הבא

אני חלילה לא אטען שגדי איזנקוט מזדהה עם שיטותיה המלוכלכות של החונטה, או זומם לעולל לחברה הישראלית דיכוי אכזרי בנוסח "הדיקטטורה האחרונה" של ארץ הכסף. אבל אולי כדאי שמישהו יספר לו על כמה מהצעדים שמתכננים שותפיו העתידיים למחנה "התיקון" ו"הריפוי". למשל, לשלול זכות הצבעה מסקטורים שלמים באוכלוסייה; להדיח בעלי תפקידים שנבחרו על ידי הקואליציה הנוכחית, להלן מבקר מדינה, ראש שב"כ או ראש מוסד - או לפחות לדרוש שיתיישרו לרוח המשטר החדש; לסגור גופי תקשורת חופשיים כמו ערוץ 14; ואפילו לשלוח לחקירות משטרה חברי כנסת מטעם הקואליציה הנוכחית. כך תיראה "המהפכה הדמוקרטית" של הגוש שגדי איזנקוט מתאווה להוביל.

ואם כבר "חונטה צבאית", אולי שווה לציין שגדי איזנקוט הוא, ובכן, גנרל. לא סתם. הוא רמטכ"ל לשעבר. והיות שלא רשום על שמו שום הישג פרלמנטרי או מיניסטריאלי מהקדנציה שלו כפוליטיקאי, מותר לומר שמעמדו הפוליטי נשען רובו ככולו על דרגותיו ועל ניסיונו הצבאי. וכדי שלא נתרחק מהמסטינג, נזכיר שמנהל הקמפיין שלו הוא דובר צה"ל לשעבר מתקופתו כרמטכ"ל, תא"ל (מיל') רונן מנליס, שהיה גם הרל"ש שלו כראש אגף המבצעים. בכוורת יש לפחות עוד דמות אחת ש"הולכת עם איזנקוט שנים אחורה", כלומר חלק מהחמ"ל הצבאי הצפוף שמתיימר לנהל את המדינה בקרוב.

איזנקוט לא נאבק על מקומו בפוליטיקה ולא נאלץ לסלול את דרכו. הוא הוצנח כ"רכש ביטחוני" ישירות למקום של כבוד ברשימת המחנה הממלכתי, מפלגה בעלת שורשים צבאיים מובהקים. כעת הוא עומד בראש מפלגת אטמוספרה חדשה, נטולת שלד רעיוני או תשתית מפלגתית אותנטית. לפי שעה, היא גם אינה מאוישת: קליפה ריקה ללא מסד אידיאולוגי וריקה ממועמדים, זולת כמה ליהוקים אפורים שהוכרזו, ובהם, איך לא, עוד "לשעבר" של מערכת הביטחון - ראש שב"כ יורם כהן.

ולמען האמת, זהות המלוהקים חסרת חשיבות, שהרי המוצר הוא לא הרעיון ולא ה"נבחרת", אלא הרמטכ"ל לשעבר, איזנקוט עצמו. וגם הוא, צריך להודות, לא מצליח ולא מעוניין לנסח עמדה אידיאולוגית או עקרונית אחת ביחס לסוגיות הליבה הישראליות. תשדיר שירות שלם ב"עובדה" של אילנה דיין התאמץ כל כך, ולא הצליח לחלץ מפיו בדל תובנה כלכלית, משפטית, חברתית, אזרחית, ביטחונית או מדינית שעומד מאחוריה טיעון.

טיעון, אמרנו? איזנקוט גילה סובלנות מדאיגה לתנועת הסרבנות ההמונית - סליחה, סליחה, אי־התנדבות! - שסחטה את הדמוקרטיה הישראלית והעמידה מולה אולטימטום כוחני ואנטי־דמוקרטי. הוא לא היה היחיד מצמרת האליטה שסיפק גיבוי מוסרי לשימוש במנוף הלחץ הצבאי־ביטחוני נגד הממשלה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות. רשימת התומכים כללה אלופים ורא"לים, לצד בכירי וראשי שב"כ ומוסד. חלקם יצטרפו אליו בכנסת הבאה כדי להשלים את "תהליך התיקון".

בוז עמוק לדמוקרטיה ולבחירת העם

אז אם נתניהו והביביזם הם פרון ופרוניזם, אז גדי איזנקוט וסביבתו החברתית מזכירים משהו מהחונטה הצבאית, אותה אליטת מדים שהשתלטה בכוח מעמדה המיליטריסטי על הזירה הפוליטית כדי לתקן אותה מנזקי השלטון שקדם לה.

כמעט בכל רובד, איזנקוט מבטא בוז עמוק למושגים הבסיסיים של דמוקרטיה. הוא אינו מכבד את הפולמוס הפוליטי בהצגת עמדות ובהגנה עליהן. הוא אינו מחשיב את המסורת הדמוקרטית בהשתלבות במפלגה דמוקרטית בעלת תשתית רעיונית ואזרחית. הוא גילה הבנה לכפייה כוחנית של מדיניות באמצעות איום במרי צבאי. הוא מבטא התנשאות כלפי תנועה פוליטית יריבה ותומכיה, ישראלים תבוניים לא פחות ממנו, באמצעות השוואתם הדמגוגית והרעילה לתנועה דיקטטורית אלימה.

איזנקוט הוא מועמדם המובהק ולמעשה שליחם של בכירי מערכת הביטחון וה"לשעברים", והונו הפוליטי מושתת על המיליטריזם שהוא מייצג. וכי כל זה באמת משנה? מן הידועות הוא שלא עמדותיו, שממילא אינן מוכרות לאיש, הן אלה שינווטו את מדיניות הממשלה, אלא "עמדת הדרג המקצועי" ו"בכירי אגף התקציבים". כלומר הממסד הלא־נבחר. נציב מדינת העומק.

ועוד תזכורת: אדם שכל אישיותו הבוגרת עוצבה במסגרת ארגון היררכי סגור, שבו אין מקום לטיעונים ולקבלת החלטות דמוקרטית, אלא רק לציות לפקודות; אדם שמורגל בכך שסביבתו מתיישרת לכל פקודה שהוא מוריד מבלי לערער, להתווכח או להתחצף, הוא לא בדיוק מופת לתודעה אזרחית ודמוקרטית מפותחת. זה לא חוק טבע, יש יוצאים מן הכלל, אבל זה משום מה מוכיח את עצמו אצל רבים, ביתר שאת אצל גדי איזנקוט.

אז לא, המפקד. הביביזם הרבה יותר רחוק מהפרוניסטים, מאשר אתה וסביבתך קרובים למי שהחליפו אותם. ואת זאת אני אומר לך ברוח החייל האמיץ שווייק: בהכנעה ובהצדעה!