הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו? המחיר של הדיפלומטיה הפומבית

אחד מכללי היסוד של הדיפלומטיה מאז ומתמיד היה פשוט: הדברים החשובים באמת נאמרים מאחורי דלתיים סגורות. הסכמים נרקמים הרחק מאור הזרקורים, פשרות מתגבשות בשקט, ולעיתים דווקא השתיקה מאפשרת התקדמות. אולם נדמה כי בשנתיים האחרונות אנו עדים לשינוי עמוק באופן שבו מתנהלים יחסים בין מדינות בכלל ובין ישראל לארה"ב בפרט.

מראשית התנועה הציונית הייתה הדיפלומטיה אחד הכלים המרכזיים לקידום מטרותיה. הישגים כמו הצהרת בלפור, החלטת החלוקה של האו"ם והכרה בינלאומית במדינת ישראל לא נולדו מול מצלמות. לעיתים דווקא החשאיות אפשרה לצדדים להתקרב, לבחון אפשרויות ולגבש הבנות, מבלי להיות כבולים ללחצים פוליטיים או תקשורתיים.

לא במקרה בחרו מנהיגי ישראל לנהל חלק גדול מן המגעים המדיניים הרחק מן העין הציבורית. הם הבינו כי דיפלומטיה אינה רק אמנות השכנוע, אלא גם אמנות יצירת האפשרויות. לעיתים הסכם נולד דווקא משום שלצדדים ניתנה האפשרות לבחון רעיונות, לשנות נוסחים ולהתקדם מבלי שהאירוע יהפוך מיד לכותרת ראשית.

אלא שבשנים האחרונות מידע על שיחות בין מנהיגים אינו נשמר עוד לעשורים בארכיונים, ואף אינו מגיע באמצעות "גורם מדיני בכיר". לעיתים הוא מתפרסם כמעט בזמן אמת, ולעיתים מפי המנהיגים עצמם. ייתכן שזהו חלק בלתי נמנע מעידן הרשתות החברתיות, שבו כל אירוע הופך מיד למידע ציבורי. אך לדיפלומטיה היגיון שונה.

כשפרטי שיחות נחשפים בזמן אמת, נוצר מצב שבו קשה יותר לשנות כיוון, לתקן מסלול או להציג עמדה מורכבת. מרחב התמרון המדיני מצטמצם. מעבר לכך, מידע זה אינו נקרא רק בירושלים ובוושינגטון. הוא נקרא גם בטהרן, בבייג'ינג, במוסקבה ובבירות נוספות. כל פרט עשוי להפוך לכלי בידי מדינות וגורמים המבקשים להתאים את צעדיהם למדיניות הנחשפת בפומבי.

יש כאן גם שאלה רחבה יותר של ריבונות. הברית עם ארה"ב היא נכס אסטרטגי ראשון במעלה, בייחוד בתקופה הנוכחית, אולם ידידות קרובה אינה זהות אינטרסים מוחלטת. לעיתים דווקא היכולת לקיים שיח דיסקרטי היא שמאפשרת לבעלות ברית לשמור על קרבתן לאורך זמן.

ההיסטוריה הדיפלומטית של ישראל מלמדת כי חלק מן המהלכים החשובים ביותר בתולדותיה לא היו יכולים להתבצע תחת זרקור קבוע. כך היה במגעים מוקדמים עם מדינות שלא קיימו עימה יחסים רשמיים, כך היה בערוצים חשאיים שהבשילו להסכמי שלום, וכך במקרים שבהם נדרשה גמישות מדינית כדי למנוע הסלמה.

לא כל שיחה סודית מובילה להצלחה, אך כמעט כל הצלחה דיפלומטית משמעותית נזקקה בשלב כלשהו למרחב מוגן של שקט וחשאיות.

אנו נמצאים רק בראשיתה של מציאות דיפלומטית חדשה, שבה הציבור יודע יותר מאי־פעם על הנעשה מאחורי הקלעים. אך ייתכן שככל שאנו יודעים יותר, כך הולך ומצטמצם המרחב שבו ניתן לנהל מדיניות. וההיסטוריה מלמדת כי לעיתים כוחה הגדול ביותר של הדיפלומטיה אינו בפרסום הדברים, אלא ביכולת לשמור אותם מחוץ לאור הזרקורים.