ישראל במרחק “לא” אחד לטראמפ - מלאבד את היתרון שבנתה מאז 7.10

שנתיים וחצי חלפו מאז ישראל הפכה את הקערה על פיה אחרי טבח 7.10, והצליחה לפגוע קשה ב"ציר הרשע" שרצה להשמידה, במערכת הביטחון מודים כעת כי אנו על סיפו של היפוך מגמה שלילי - והמאזן בין ישראל לבין אויביה הופך מחיובי, ליחסית שלילי.

נוכח היפרדות האינטרסים בין ישראל לארה"ב בשבועות האחרונים, המשימה העיקרית של ישראל כיום היא לנסות, ככל הניתן, לבדל מחדש בין הזירות אותן איראן מנסה לאחד ולנסות להגיע שוב לתיאום חיובי עם ארה"ב, גם אם לא לזהות אינטרסים כפי שהייתה עד לפני כחודשיים.

ההתפתחויות ביומיים האחרונים הן עדות נוספת לבעייתיות הגדולה בה נמצאת כעת ישראל. בצמרת המדינית-ביטחונית אין חולק על כך שישראל לא יכלה שלא להגיב על נפילות הכטב"מים בשטחה, כפי שהתחייבה לעשות.

מאידך, גם בישראל לא צפו את הכתף הקרה מאוד שיקבל נתניהו מטראמפ בעקבות ההחלטה לתקוף בצורה ממוקדת ואפילו סימבולית מפקדה לא מאוד חשובה בלב הדאחייה בביירות. טראמפ, מצידו, הוכיח שוב שהוא ממוקד באינטרס האמריקני לבדו - חתימת הסכם שיוביל להפסקת אש שתאפשר לו לפנות את כוחותיו מהאזור.

ה"לא" לטראמפ

בשבועות האחרונים נשמעו לא מעט מצקצקים ומבקרים שהזכירו את אמירתו של נתניהו כיו"ר האופוזיציה, אז אמר, ובצדק, שראש ממשלה ישראלי חייב לדעת לומר "לא" לנשיא ארה"ב. אז נתניהו לא אמר השבוע "לא" מפורש, והצמרת הישראלית נזהרת מאוד בכבודו של נשיא ארה"ב, אך עצם התקיפה בדאחייה היא בהחלט גילוי עצמאות ישראלי (על אף שתואמה עם ארה"ב, ויתכן שמרחב ההכחשה פשוט נוח לטראמפ ולאינטרסים שלו).

ההתפתחויות האחרונות מטרידות במיוחד, שכן למרות המכה הקשה שספגה ישראל ב-7.10, היא הצליחה לצאת מהמשבר ולפגוע קשות בכל אחד מרכיבי ציר הרשע - איראן, חיזבאללה, חמאס, חות'ים והמיליציות השיעיות - לערוף את הנהגתו ולפגוע ביכולותיו הצבאיות.

אלא שבשבועיים האחרונים, בעקבות הלהיטות האמריקנית להסכם, הביטחון העצמי של האיראנים, שהוכו צבאית קשות ב"שאגת הארי", ונפגעו כלכלית בצורה חסרת תקדים, רק הולך וגובר. לאחר שהנורא מכל קרה להם, והם עמדו בתקיפה של המעצמה החזקה בעולם, ארה"ב והמעצמה החזקה באיזור, ישראל - הם נותרו על רגליהם, והם בתחושה שאין להם עוד מה להפסיד.

וכך, במקום שה"ציר" ימשיך להתפרק, האיראנים מצליחים במידה לא מבוטלת ללכד את הזירות שאותן עמלה ישראל לפרק, ובמקום שחיזבאללה ישמש שכפ"צ לאיראן, כפי שתוכנן במקור, איראן כעת יוצאת להגנת הארגון השיעי המוחלש. 

איראן מצליחה לתפוס את ארה"ב בנקודת החולשה שלהם - הכלכלה - ובמקום שהשיח יעסוק בגרעין האיראני, הוא הפך לשיח על מחיר חביות הנפט. וכך, מזהות אינטרסים כמעט מוחלטת בין ישראל לארה"ב, כפי שאמר סגן הנשיא ג'יי די ואנס, לעיתים האינטרסים של ישראל וארה"ב זהים, ולעיתים עם מנוגדים.

כעת, למרבה הצער, נראה כי הם מנוגדים. וכשזה מצב העניינים, נראית גם התקרבות בין מדינות המפרץ המתונות לבין איראן, שכן אלו מבינות שמאזן הכוחות כעת נוטה לטובת איראן ולא לכיוון ישראל.

הפרכת המשוואה

נוכח ההתפתחויות המדאיגות, בכירי המערכת המדינית-ביטחונית בישראל סבורים שהדבר המשמעותי ביותר שעל ישראל לעשות כעת הוא לנתק ככל הניתן בין זירת איראן לזירת לבנון.

רה"מ בנימין נתניהו ניסה לעשות זאת אתמול כשבחר לתקוף בדאחייה, בתגובה לרחפני נפץ שנפלו בשטח ישראל. זאת, למרות האיום האיראני וחרף עמדת האמריקנים. במערכת הביטחון דוחפים להמשך התקיפות בלבנון וסבורים כי כל עוד חיזבאללה תוקף את ישראל משטח לבנון - על ישראל להגיב בחזרה, גם בדאחייה אם יש צורך.

כמו כן, בצמרת המדינית ביטחונית שוררת כמעט תמימות דעים בנוגע לכך שאסור לסגת מדרום לבנון בתנאים הנוכחיים. נכון לרגע זה, אגב, הכוחות בשטח ממשיכים בפעולתם כרגיל, כל עוד לא יקבלו הנחיה אחרת. במקביל, בישראל היו רוצים לקדם ככל הניתן את המו"מ בין עם לבנון בחסות אמריקנית. זאת, כדי להגביר את מגמת הבידול בין לבנון ואיראן ולהגיע להסכם שבמסגרתו צבא לבנון לוקח אחריות על השטח, במקום חיזבאללה.

להקדים את המאוחר

במקביל, בישראל טוענים בצדק כי כל עוד ההסכם לא נחתם ותנאיו הסופיים לא ידועים, מוקדם להספיד את ההישגים. כמו כן, בישראל מתנחמים בכך שנכון לרגע זה, ההסכם בין ארה"ב לאיראן הוא בעיקר הסכם הבנות לכניסה למשא ומתן, והאיראנים לא מקבלים מייד את כל הכסף.

יש שטוענים כי ייתכן והנשיא טראמפ השיג רגיעה לעת עתה, בזמן המונדיאל, חגיגות העצמאות האמריקאניות ולקראת בחירות האמצע - ובהמשך הוא יעמוד על האינטרסים הישראליים בסוגיית הגרעין. מנגד, אם זה המצב, נשאלת השאלה מדוע המהלך לא תואם עם ישראל ולמה הוא מתכתש פומבית עם נתניהו.

נוכח ההתפתחויות המדאיגות, במערכת המדינית ביטחונית מנסים לגבש אסטרטגיה חדשה לקראת ההמשך: צה"ל, מצידו, ימשיך להישאר במוכנות גבוהה בהגנה ובהתקפה, גם מול איראן וגם מול לבנון. זאת, כל עוד משרד האוצר לא יקצץ לו משאבים, כפי שהוא מאיים לעשות (ואף עושה).

במקביל, תנסה ישראל לעשות הכל כדי שלא לוותר בשלב זה על אזור החיץ בלבנון, לקדם את המשא ומתן עם ממשלת לבנון ולפעול לניתוק לבנון מאיראן. מול האמריקנים יידרש הדרג המדיני לנסות ולהגיע לפחות לתיאום אינטרסים, גם אם לא לזהות אינטרסים כפי שהיה עד לפני כחודשיים.

כך או אחרת, למרות המצב המורכב, ואין ספק שהוא לא פשוט, בישראל סבורים שההצלחה, או לפחות אי הכישלון, ימדדו בשאלה האם טראמפ לא יוותר על הגרעין בסופו של תהליך, ואם ישראל תצליח לנתק בין הזירות שאותן מנסה איראן לחבר מחדש.