1. אומה של סקנדל או פסטיבל, שירי ניצחון או קינות תבוסה - ביחד עם הבחירות הקרבות הרי לנו מתכון להחרבת הדיון הרציני ולדלדול מצב הרוח הלאומי. אל תיכנעו לפרשנויות הנהי והבכי, לסיסמאות, למשפטי הדיכאון ולהטפשת השיח הציבורי. דִרשו אמת.
נכון, לא יצאנו מהמערכה הנוכחית ומלוא תאוותנו בידינו. רצינו יותר. להיסטוריה דרכים משלה ללמדנו צניעות. ובכל זאת, נזכור היכן היינו ב־7 באוקטובר, ומה השגנו מאז: כיום אנו שולטים בכשני שלישים מרצועת עזה לאחר שחיסלנו עשרות אלפי מחבלים, את צמרת הפיקוד וההנהגה, כולל סינוואר, והחזרנו את כל החטופים. העזתים כבר מהגרים מאזור אסונם, והטפטוף עתיד להפוך לזרם. אנו שולטים בדרום לבנון מעבר לנהר הליטני, לאחר שהחרבנו כפרי טרור רבים, חיסלנו אלפי מחבלי חיזבאללה ואת צמרת הפיקוד וההנהגה, כולל נסראללה.
סוריה של אסד התמוטטה, השמדנו את יכולותיה הצבאיות ואנחנו נמצאים בכתר החרמון. איראן נסוגה שנים לאחור מבחינה צבאית, כלכלית וחברתית, השמדנו כמעט כל מפעל בתחום הגרעין, חיסלנו את מדעני הגרעין, מפעלים לייצור טילים, את חילות האוויר והים, את צמרת ההנהגה הצבאית, המדינית והדתית, כולל ראש הנחש חמינאי.
2. כל זה אירע מבלי שהכלכלה שלנו התרסקה. ההפך - השקל התחזק, עדות לאמון המשקיעים, רזרבות מטבע החוץ גדלו, והצמיחה עברה את התחזיות. העולם רוצה להיות שותף לטכנולוגיות הישראליות שהוכחו בשדה הקרב בהתקפה על האויב ובהגנה על האזרחים, ובתחרות מול סין ורוסיה ישראל היא נכס אסטרטגי לארה"ב.
יש כאלה הרוצים שנתמקד במה שאין וזורעים ייאוש, אבל הפרספקטיבה ההיסטורית שהם מציעים קצרת ראות ונעדרת סבלנות ואמונה בנצח ישראל. לו הקשבנו להם, היינו נותרים כיום עם ראשי הנחש בחיים ובעמדה צבאית ומדינית חלשה לאין שיעור. אלה שהטיפו להיכנע תוקפים כעת את ראש הממשלה על מה שטראמפ החליט, כאילו יש לו שליטה על האיש. עקרונית, מנגנון התעמולה די פשוט, והוא מתייחס לציבור כחסר בינה: כשהמשא ומתן להשבת החטופים הצליח, התודות נשלחו רק לטראמפ תוך התעקשות נבזית על כך שנתניהו בכלל התנגד לכך. כעת, כשמסתמן כישלון במשא ומתן של טראמפ מול איראן, התותחים מופנים לנתניהו.
3. פרשנים ופוליטיקאים כבר יודעים לסכם לא רק את מה שאירע בימים האחרונים, אלא מה שיקרה בשנים הבאות. הם לא יודעים הרבה. צריך להודות לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ על הדברים הגדולים שעשה עד לאחרונה, ולהצר על מה שנראה כהתקפלות. עדיין, מי יודע, האיש לא צפוי. הוא עלול להפתיע שוב נגד האיראנים, אולי אחרי בחירות האמצע או לאחר שמשק האנרגיה העולמי יתייצב. מכל מקום, לא מפיו אנו חיים, ובניגוד לדבריו, היינו שורדים בכל מקרה. כדאי שיבקש מנכדו להקריא לו פסוק שילדים יהודים משננים: "וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא, וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל, אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא, וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט". מבעד לערפילי ההיסטוריה, בירושלים של המאה ה־8 לפנה"ס, הנביא ישעיהו מוסר את הבטחתו של האל להיות איתנו תמיד. אומה ששרדה את השואה שייכת לנצח.
אנחנו עם הרץ למרחקים ארוכים, רוב הזמן נדרשנו להתמודד מול אויבים ויריבים, לרוב היינו לבד; אך לעיתים התרחש נס, שבו אנשים טובים מאומות העולם חברו למאבקנו ההיסטורי ברע העולמי. המלחמה המשותפת עם ארה"ב נגד איראן היתה רגע כזה.
שלוש השנים האחרונות המחישו את הניסיון הדיפלומטי האדיר של נתניהו יחד עם ניהול המערכה המוצלח, תוך התמודדות מורכבת עם הלחץ הפנימי בישראל. הקונספציה הישנה, שלפיה ישראל תקפה רק לאחר שהותקפה - השתנתה דרמטית: אנחנו תוקפים גם על כוונות ולא מאפשרים לאויב להתכונן באין מפריע. המלאכה לא הושלמה, אבל איש לא חלם קודם אפילו על מעט מההישגים שצברנו. תור הפלאות לא הסתיים. אל ייאוש! דרושה לנו סבלנות. ואמונה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו