דז'ה וו: זה כבר קרה לנו באיראן - הרבה לפני שאתם זוכרים

ברגע שנשמעוצלילי ההתרעה הראשונה בסיבוב הזה, מאות אנשים בכל רחבי הארץ קפצו, ובמקום לצעוק בלב "אוי", הם צעקו: "כ"ג סיוון!". והאמת? העובדה שסטטוס המתיחות הביטחונית משתנה בדיוק בתאריך שנקוב במפורש בתנ"ך - ולא זו בלבד, אלא בהקשר של תשועה והצלה - יכולה ממש לרגש.

מה קרה בכ"ג בסיוון? "וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ וַיִּכָּתֵב... אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל עִיר וָעִיר לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם..." (אסתר ח).

כ"ג בסיוון הוא היום שבו על פי מגילת אסתר יצאו "הצווים השניים". סיפור המגילה מתחיל בזממו של המן להשמיד את היהודים. הוא מצליח לשכנע את המלך אחשוורוש, בעזרת שלמונים, להשמיד את היהודים שנמצאים בכל מדינות מלכותו, והמלך אכן מוציא צו המורה לעשות כן - אבל אז, בצירוף אירועים ניסי שמתחיל עוד קודם לכן, אסתר המלכה מצליחה, לצד מרדכי היהודי, להביא לכתיבתם של צווים חדשים, המתירים ליהודים להקדים במכת מנע ולפגוע באויביהם. זאת, משום שאת הצווים המקוריים לא ניתן לבטל.

כל זה קרה היום, ממש בכ"ג בסיוון, על פי הכתוב במפורש במגילה. כבר חודש מדברים בכל רשת אפשרית על כך שהיום הזה הוא "מסוגל" - והנה זה קרה.

מה קרה? ובכן - תלוי את מי שואלים.

בפעם המי־יודע־כמה, מוכח שוב שהמקורות היהודיים הם החומר האלסטי ביותר בעולם. קחו את בוקר יום שני כ"ג בסיוון. מטח הטילים מאיראן הוא לא בדיוק "הצווים השניים" ותשועת היהודים - אבל רגע, הרי זה התחיל בתקיפה הישראלית, שהיא־היא הצווים השניים!

אבל שנייה, המתקפה הישראלית כבר התרחשה לפני שלושה חודשים, בסמוך לפורים המקורי, ממש בשבת זכור (שגם זה היה סמלי ומרגש), והיא לא חיסלה את האיום! נכון, אבל כאז כן היום המן־חמינאי נתלה כבר בסיבוב הראשון. אבל זה לא סגר את הסיפור! צריך גם את השלב השני, של המכה הגדולה!

וכך זה הולך ומתקשקש עד שהנפש יוצאת - אבל תודו שההשוואה כל כך יפה, כולל נושאי התפקידים: אחשוורוש, בגתן ותרש, ויזתא, האחשדרפנים והפחות, ואפילו הפחות־פחות (דמיינו כאוות נפשכם), אם רק נדע לקחת את זה כמדרש נעים ומעודד ולא כפקודת יום.

הצידוק לכל תקיפה ישראלית באיראן לא מצוי במגילת אסתר, אלא הרבה קודם לכן, בספר שמות ובספר במדבר, בפסוקים שמהם לומדים בתלמוד את הכלל הבסיסי "הבא להורגך השכם להורגו".

והאמת? עוד קודם לכן, בסברה הפשוטה והישרה, האנושית והמוסרית, הגורסת כי מדינה צריכה להגן על עצמה מפני החפצים בהשמדתה. נקודה. ההשוואות הדרמטיות לאירועי המגילה הניסיים רק מחלישות את העמדה המוחלטת הזו, ולא מחזקות אותה בשום צורה.

אמנם חשוב להזכיר את אירועי המגילה, אבל לא רק בכ"ג בסיוון ולא רק בי"ד באדר, אלא מדי יום ביומו: "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם".