משמר המפרץ: פרישת האמירויות מאופ"ק היא יותר מ"חישוב מסלול מחדש"

הרצון להשתחרר ממכסות הייצור הסעודיות הוביל את אבו דאבי להחלטה היסטורית • בטווח הקצר, המהלך מזניק את מחירי הנפט בשל חרדה בשווקים מאובדן שליטה, אך בטווח הארוך - התוכנית להצפת השוק במיליוני חביות ביום עשיה להוביל למחירים זולים יותר לצרכן

מתקן הנפט בפוג'יירה, איחוד האמירויות. צילום: AFP

כתוצאה ישירה מהמצור הכלכלי והמלחמה שמנהלות ישראל וארה"ב נגד איראן, ועל רקע הטלטלות הגיאופוליטיות שפוקדות את העולם בכלל והמזרח התיכון והמפרץ בפרט, הכלכלה העולמית התבשרה על החלטה דרמטית: החל מ-1 במאי, איחוד האמירויות פורשת רשמית משני הארגונים המאגדים את המדינות יצואניות הנפט - "אופ"ק" ומברית "אופ"ק+".

בהודעה הרשמית שיצאה מאבו דאבי, נאמר כי מדובר ב"בחינה אסטרטגית מחדש", אך למעשה מאחורי מילים אלה מסתתר רצון עז להשתחרר מהכבלים של מכסות הייצור, להגדיל את התפוקה באופן משמעותי וחופשי ולממש השקעות עתק מקומיות.

כשהנפט נעצר בהורמוז, העולם מתייקר: על הזהב השחור ששולט בכלכלה העולמית

איחוד האמירויות, רואה את עצמה - במידה רבה של צדק - מעצמה כלכלית מודרנית. מדובר במדינה בצמיחה אדירה, המסרבת להמשיך ולשחק לפי הכללים הישנים של הקרטל שנוסד בבגדאד ב־1960 ובו חברות ונצואלה, סעודיה, עיראק וכווית.

המאבק שיצא מהחדרים הסגורים

צריך להבין את ההקשר: אופ"ק הוקם במקור כדי להבטיח יציבות מחירים ואספקה סדירה, אך בפועל פעל כקרטל לכל דבר. לפני עשור הוקם ארגון "אופ"ק+", שכלל גם את רוסיה ומדינות נוספות, ויחד הן חולשות על כ־55% מתפוקת הנפט העולמית, במטרה להדוף את התחרות מצד הנפט האמריקני אלא שהיום, האינטרסים כבר לא חופפים.

הסיבות לפרישה שהפתיעה את הכלכלנים ואת מנהיגי העולם הן רבות, אך בראשן עומדים היחסים העכורים עם השכנה, ערב הסעודית.

המאבק על ההגמוניה במפרץ יצא מהחדרים הסגורים אל השטח, הסירוב הסעודי לאשר לאמירויות להגדיל את ייצור הנפט היה ככל הנראה הקש ששבר את גב הגמל, אבו דאבי מבקשת כעת עצמאות מוחלטת.

היא מזהה את המצור על איראן שימנע יצוא נפט איראני כהזדמנות פז לתפוס נתחי שוק חדשים ולפעול בגמישות בשוק שצפוי לפי כל האנליטיים לצמוח באופן משמעותי בעתיד הקרוב.

היפוך באופק?

בטווח הקצר, אנו עדים לזינוק במחירי הנפט.

השווקים מגיבים בחרדה לאובדן השליטה של סעודיה בברית, ולחשש מפני הסלמה אפשרית במצר הורמוז.

אך בטווח הארוך, התמונה יכולה להיות הפוכה לחלוטין. היציאה לדרך עצמאית תציף את השוק ב"זהב שחור", איחוד האמירויות מתכננת להזניק את הייצור מ־4 ל־5 מיליון חביות ביום, מה שעתיד להוביל למחירים תחרותיים יותר לצרכן העולמי.

מעבר למספרים, יש כאן סיפור מדיני פוליטי.

הדם הרע שזורם בין אבו דאבי לריאד, ומאבקי השליטה בתימן ובאפריקה בין שתי המדינות, זולגים כעת אל לב הכלכלה במפרץ ובמזרח התיכון בכלל. הפרישה הזו היא לא רק מהלך כלכלי, היא הצהרת עצמאות מדינית מול השכנה הגדולה שרק הולכת ומתעצמת מיום ליום והתיאבון שלה לשלוט גדל בהתאם.

מאזן הכוחות במפרץ משתנה לנגד עינינו.

לא מן הנמנע, שאנחנו בדרך ל"מלחמה קרה" על מחירי הנפט שתותיר את הקרטל המפורסם כזיכרון רחוק מהימים שבהם המפרץ דיבר בקול אחד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר