שלושה טיעונים מרכזיים ושגויים העלו המתנגדים לדיון שופטי בג"ץ, בעתירה לחייב את הממשלה בהקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי אוקטובר: שמדובר בנושא "לא שפיט" שנתון לשיקול דעת מוחלט של הממשלה; ששופטי בג"ץ בעצמם צריכים להיחקר בוועדת החקירה ולכן הם "בניגוד עניינים"; ושזו תהיה "ועדה פוליטית של יצחק עמית, אין לנו אמון בה".
נציגי משפחות שכולות ניסו לפרוץ לאולם, השופטים עצרו את הדיון בבג"ץ על הקמת ועדת חקירה ממלכתית // ללא קרדיט
נתחיל עם הראשון. האם הסוגיה נמצאת בסמכותו של בג"ץ? בעולם מתוקן, מדובר בהחלטה שהיא לחלוטין בתחום סמכותה של הממשלה, אבל באותה המידה גם חובתה העליונה. הקמת ועדת חקירה ממלכתית נועדה בראש ובראשונה לבחון את הכשלים החמורים ואת האירועים שהובילו אליהם. היא מתחייבת נוכח היקף האסון והמחדל, שלא היו כדוגמתם בתולדות המדינה, במטרה להסיק את המסקנות ולמנוע מהאירועים לחזור. הסירוב של הממשלה להקמת הוועדה מהווה הפרה חמורה של חובתה לאזרחים ולמדינה, ובמקום שבו הממשלה מפירה חובה כה בסיסית - קמה זכות לאזרחים לעתור לבג"ץ ולשופטים להכריע בעתירה.
ניגוד עניינים?
הטיעון השני אהוב בעיקר על סוכני אנרכיה, שאותם תוכלו למצוא על מסך הטלוויזיה במסווה של "מומחים למשפט", ולפיו בג"ץ ושופטיו מצויים בסוגיה בניגוד עניינים, משום ש"בג"ץ הפרימטר" ועיסוקו בהוראות הפתיחה באש הביאו כביכול את האסון לפתחנו. בנושא זה כבר דשו רבים, והתוכנית המצוינת של גיא זוהר "מהצד השני" בראשם. העובדות ברורות. בג"ץ דחה את העתירות שהוגשו בנושא, וקבע: "אין בידינו לבחון את האמצעים שצה"ל מפעיל... משום הריסון הרב המתחייב בהפעלת ביקורת שיפוטית בכל הנוגע לפעילות צבאית מבצעית שאינה נוגדת על פניה את הדין". המחדל הגדול בתולדות המדינה לא נגרם בשל "פסיקות בג"ץ" שלא היו ולא נבראו, אלא בשל שורת מחדלים אינסופית של הדרג המדיני והצבאי, ובהם הקונספציה הארורה של מימון חמאס במזוודות כסף וקניית שקט מדומה. כל אלה צריכים להיחקר בוועדה שתקום. גרירת בג"ץ לספסל הנאשמים היא ניסיון לעקור מן השורש את עצם החקירה המתחייבת.
ההצבעה נמנעה
הטיעון השלישי - "אסור להקים ועדה של יצחק עמית", שלדבריהם "מינה את עצמו ואינו נשיא לגיטימי". האמת ההיסטורית: בניגוד לחוק, שר המשפטים יריב לוין מנע הצבעה על בחירת נשיא לביהמ"ש העליון לאחר פרישת הנשיאה חיות וממלא המקום כבוד השופט עוזי פוגלמן. דוגמה נוספת להפרת חובה של שר, שחייב בלית ברירה את בג"ץ להורות לו לפעול כפי חובתו. הטיעון שבגלל האירועים האלו הנשיא עמית "אינו לגיטימי" ומצוי בניגוד עניינים עם הממשלה, מזכיר את קו הטיעון של עו"ד דוד פטר בבג"ץ בן גביר, שלפיו כבוד השופט כבוב נמצא בניגוד עניינים בתיק בשל העובדה שבן גביר השתלח בו בשל החלטה שיפוטית. אם נקבל את הטענות הללו, כל עבריין יוכל להשתלח בשופטים ואז לטעון להיותם "בניגוד עניינים", כך שלא יימצא שופט מדן ועד אילת שיוכל לחרוץ את משפטו.
מטרידה המחשבה שכל זה רק מבוא לבחירות הקרבות, במטרה להכשיר את הקרקע לסירוב בהכרה בתוצאות הבחירות ולכפירה במערכת המשפט האמונה על טוהר הבחירות. עלינו להשמיע קול צלול, שנותן גיבוי לשלטון החוק ומתנגד לניסיון הממשלה לפרוק מעליה את החובה לתת את הדין בפני האזרחים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו