משׂואה לתקומה: למה אי אפשר גם משואות לתפארת הקב"ה וגם קלאס?

נעמה לזימי, גלעד קריב, אחים לנשק, איילת השחר סיידוף, דן חלוץ, בוגי יעלון - רשימה חלקית - כולנו מיושרים על זה שבטקס האלטרנטיבי, אלה האנשים שנאמו והדליקו משואות? כלומר הבעיה איננה פוליטיקה בטקס, אלא פוליטיקה של מי בטקס.

מייד עם פריחת הזיקוקים, ראש הממשלה לעתיד־בעיני־עצמו מפרסם פוסט נוטף ביטול והתנשאות שבו הוא מצהיר ש"יחזיר את טקס המשואות לעם", כלומר כל מה שהיה בטקס הממלכתי איננו העם. לא ארי שפיץ, לא טליק, לא נ' ו־מ', לא יהורם גאון. לא בן צור צועק "שמע ישראל" בציציות מתנופפות ברוח.

נאחל לבנט הצלחה עם חיפוש הפתקים בפחים של 2026.

אבל לרגע אחד בטקס, כשזוויות הצילום הלא מוצלחות שידרו גיבוב דימויים ובלגן על רחבת הטקסים, המטפורה היתה ברורה: נתניהו משחק מול שער ריק, ולכן אנחנו רואים שכונה ברחבה.

זה מעציב אותי מאוד, כי יש הרבה מאוד דברים אקוטיים לתקן. ולחשכת מחוזות הקרינג' האוונגרדי שמירי רגב מתדרדרת אליהם, העניין מדאיג גם בהקשר של טקס המשואות.

מה צפוי לנו בשנה הבאה? "תעלה המשואה" לצלילי "הליכוד הוא בלב הליכוד הוא בראש הליכוד זה נכון"? דגלנים יוצרים צורת באגס באני? למה אי אפשר גם משואות לתפארת הקב"ה וגם קלאס? מעט מודעות עצמית כשאת ברבע עין למוניטור מעמידה פנים שאת לא רואה שאת בפריים וכולם רואים את המרפק לשרה?

איך שר ג'קי מקייטן, מנוחתו עדן? מספיק עם זה ודי!

איפה הימים שהתעלפנו מעליצות כשרובי ריבלין שבר את הפרוטוקול (אני מצחיקה את עצמי עם המילה הזו, "פרוטוקול") וחיבק את אל"ם דוד רוקני, שנשאר זעוף ונטוע במקומו כבול עץ כשהקהל מריע באקסטזה? זיכרון רחוק מחיים אחרים.

צר לי היה לי על מחליפו, מפקד הטקס אל"ם דרעי, שנפלה עליו הטרללת הזו דווקא בשנה שרוקני ז"ל כבר לא איתנו.

ובכל זאת יש דברים שאתה חייב לעמוד עליהם, אדוני. מה זה לסגור טקס בלי "אדוני, תם הטקס, אדוני!"? אתה מפקד הטקס, תפקד!

אם כי ניתן להבין לליבו על הצחוק המאוד לא פרוטוקולי מול חאבייר מיליי. הידיד היקר מתגלה כדמות שנפלה בעריכה של "בריאן כוכב עליון" כי היתה מוגזמת גם בשביל מונטי פייתון.

אך הטקס, על כל מגרעותיו והמבוכה שעורר, בעיקר מציף את השינוי המואץ שעברנו בשנתיים וחצי של מלחמה.

אפשר בהחלט לייחס את כל המהלכים הללו - לרבות אופיו היהודי המתחזק של הטקס, לשיקולים אלקטורליים, אבל למי אכפת.

גם מתוך שלא לשמה הפרהסיה הישראלית משתנה, שולחת את מי שמתנגדים ליהדותה המופרשת להתבצרות ולאימוץ שיח קיצוני, שדוחק אותם יותר לשוליים הבלתי רלוונטיים.

בקרב תומכי אופוזיציה מתלוצצים רבות על מי שחושבים שאנחנו חיים בתקופה של נס.

אבל מי שלא מאמינים בניסים ולא רואים שום דבר טוב בטקס שבו ארי שפיץ מדליק משואה, לא יכולים להנהיג אומה שהמשאב החשוב ביותר שלה הוא הרוח.