בזכות נשים ציוניות

הנשים שהקימו את המדינה לימדו אותנו כיצד נבנית חברה ישראלית, מה המחירים שמשלמים בחזית ובעורף ומאילו חומרים עשויות הנשים הציוניות הראשונות. 78 שנים אחרי, צריך להבטיח שיינתנו כל הכלים לצעירות בדור הזה כדי שיגיעו להישגים הכי גבוהים שיש.

כולם מכירים את תמונתו המפורסמת של בנימין זאב הרצל על מרפסת מלון "שלושת המלכים" בבזל, מפנה פרופיל למצלמה ומסתכל אל האופק. גבוה, יפה תואר, חד ובעל חזון. 

מעטים מכירים את אשתו ז'ולי, שגדלה במשפחה יהודית עשירה בווינה ונחשבה לאישה יפהפייה ומלאת חיים. עם הנישואים להרצל אמורים היו להיות לה חיי נוחות ופאר, אך המציאות היתה אחרת. בעוד בעלה עושה נפשות לרעיון הציוני בכל אירופה, נשארה ז'ולי לבד בווינה עם שלושה ילדים קטנים. הכסף המשפחתי שהביאה כנדוניה שימש למימון פעילותו של בעלה. היא סבלה מבעיות נפשיות, עד שנפטרה בגיל 39.

ז'ולי נשארה בצל הסיפור הציוני. הנרייטה סאלד, לעומתה, כונתה "אם האומה" על עשייתה הנרחבת למען החברה הישראלית המתהווה. אשת עשייה שהביאה לארץ במסגרת עליית הנוער יותר מ־30 אלף ילדים ובני נוער, שנמלטו מהמשטר הנאצי. הקימה את הסתדרות נשות "הדסה" והניחה יסודות למערכות הבריאות והרווחה בישראל. אך לצד כל אלו, היסטוריונים מתארים אותה כאישה עצובה ומיוסרת, שבישיבות הנהלה ישבה בפינת השולחן ותמללה את הדיון כאחרונת המזכירות, אף שהיתה המוח מאחורי פרויקטים רבים. פרסמה מאמרים תחת שמות עט גבריים, כדי שיתייחסו אליה ברצינות.

"האישה היחידה בחדר", שדמותה נשארה מודל נשי ציוני לדורות.

נשים נוספות נכנסו לקאנון הישראלי. גולדה מאיר עשתה חיל והגיעה עד לתפקיד ראש הממשלה. חנה סנש, לוחמת וצנחנית, משוררת ורוח חופשית נתפסה בשנת 1944 בידי המשטרה ההונגרית לאחר שצנחה במדינה ובידה מכשיר אלחוט. בגיל 23 בלבד הוצאה להורג על כך שניסתה להציל יהודים. הנשים שבנו את המדינה היו אמיצות ובעלות יכולת התמודדות, רצון ליצור עולם טוב יותר ויכולת לוותר על צורכיהן האישיים למען הכלל. גיבורות וחכמות, לוחמות ונשות ספר, שילמו מחירים כואבים במאבק היומיומי שדרש מהן לעמוד בחוקי הדמות ה"צברית" המחוספסת והחזקה. ההיסטוריה העדיפה לאורך שנים להתמקד בגברים, ולהדגיש רק מעט מנשות העשייה הגדולות של הציבוריות הישראלית.

ערב יום העצמאות ה־78 למדינת ישראל, אנחנו חיים בתקופה שבה נשים יכולות לממש את עצמן ולהגיע להישגים. אנו ממשיכות לתבוע את מקומנו ההיסטורי ודורשות לעמוד במוקדי קבלת ההחלטות, בלי להתחפש ובלי להתבלבל. יש עוד כל כך הרבה לתקן, אבל מותר לנו גם להיות גאות; בלוחמות הגיבורות והאמיצות בנות דורנו בחזית ובעורף, בנשים המשכילות והחכמות שמובילות אותנו במשק הישראלי, בכישרון ובחזון הנשי שמספקים מנועי צמיחה קריטיים ליציבותה של ישראל.

עם זאת, גם כיום יש לעמוד על המשמר. דוח המצב של רשות החדשנות לשנת 2025 מעלה כי נשים מהוות 17.6% בלבד מדרגי הניהול הבכיר בחברות הייטק פרטיות, ורק 10.6% ממנהלי הסטארט־אפים בישראל הם נשים. זהו נתון נמוך בהשוואה עולם. מדד הפער המגדרי העולמי משנת 2025 מציב את ישראל במקום ה־91 בלבד מבחינת שוויון מגדרי כולל, וזוהי ירידה של כשמונה אחוזים לעומת הדוח הקודם. נשים עדיין מרוויחות פחות מגברים בתפקידים זהים, ורק 17% מהמינויים בהנהלות חברות ציבוריות בשנת 2024 אוישו בידי נשים.

הנשים שבנו את המדינה הראו לנו את הדרך כדי שאנחנו נוכל לבנות משפחות וקריירות ולעמוד בפסגות העשייה, מבלי לוותר על ייחודינו הנשי. ב־78 השנים הבאות נשים יהיו חלק מדפי ההיסטוריה כדבר מובן מאליו. יובילו וישפיעו כהמשך ישיר לכל מה שעשו עבורנו הנשים הטובות ההן.