בשנות ה־50 של המאה הקודמת, כשמדינת ישראל עדיין חיפשה את הדרך להגדיר את עצמה, אחד מכל ארבעה בישראל היה שורד שואה. כך על פי חוקרת השואה וההיסטוריונית פרופ' דינה פורת. דווקא אז ניסו השורדים לשכוח ולא לזכור. היה אפילו ויכוח ער מתי לקיים את יום הזיכרון לנספי השואה.
רק בשנת 1959, 15 שנה לאחר השואה ו־11 שנה לאחר הקמת המדינה, נקבע שכ"ז בניסן יהיה היום שבו נזכור ולא נשכח. נטבעה מטבע הלשון: לעולם לא עוד.
היום, כאשר נותרו בינינו כ־110 אלף שורדי שואה, ועל פי מייסדת "זיכרון בסלון", עדי אלטשולר, 45 מהם נעלמים מחיינו מדי יום, נשאלת השאלה כיצד נזכור על מנת לא לשכוח וכדי שנעביר הלאה את המסר שלעולם לא עוד.
במוצ"ש האחרון השתתפתי באירוע "זיכרון בסלון" שערך הרב ושר החינוך לשעבר, שי פירון, לכבודה של אלטשולר לרגל קבלת פרס ישראל על מפעל חייה "כנפיים של קרמבו".
שורדי שואה לא היו שם.
רק סוכני זיכרון נפלאים, מבוגרים וצעירים, שחלקם מבינים את תפקידם ואחרים מנסים ללמוד מה תפקיד הדור השני והשלישי בנשיאת הזיכרון הלאה. "זה עלינו, על כולנו", אמרה כלת הפרס ומי שהמציאה כחיילת צעירה בגל"צ את פרויקט "זיכרון בסלון", "השורדים המעטים שנותרו ייפרדו מאיתנו, ובשנים הקרובות נצטרך לשאת את הזיכרון על כתפינו".
בשיחה שהתפתחה, הזיכרון הקרוב מ־7 באוקטובר התערבב עם זכר השואה. קצין צעיר, שסיים 500 ימי מילואים בעזה ובלבנון, סיפר שנסע יחד עם סבו, שורד השואה, למחנות ההשמדה בפולין. שם, כשהוא במדי צה"ל וסבו עטוף בדגל ישראל, סבא שלו אמר לו שהכל היה יכול להיות אחרת אם באותם ימים חשוכים היתה מדינה והיה צבא שיגן עליהם.
השוואה מקוממת
הוא התקומם על ההשוואה בין השואה לבין 7 באוקטובר. לדבריו, אסור לעשות הקבלה בין שני המקרים, כי בשואה הובלו היהודים כצאן לטבח בלי יכולת להתגונן. ב־7 באוקטובר טבחו בתושבי העוטף, אבל תוך מספר שעות צה"ל והחיילים הדפו את המתקפה והובילו להישגים בשדה הקרב.
קצין אחר, שגם הוא "טחן" מאות ימי מילואים מאז פרוץ המלחמה, הביע חשש מהפילוג בעם. "במלחמה", סיפר, "אני והחיילים שלי, אחים אנחנו. לא משנה מאיפה הם ולמי הם מצביעים. מוכנים למות האחד בשביל השני. וחוזרים הביתה ושומעים את השיח הרעיל והמפלג, וזה חייב להיפסק".
היוצר והזמר קובי אוז השווה את המצב שאנו נמצאים בו לקובייה הונגרית, רגע לפני פיצוחה. לדבריו, התנ"ך מלא תיאורים של מריבות ושנאות לאורך כל חיי העם, ותמיד קמים וממשיכים. חייבים למצוא דרך להשלים את הקובייה, כך שנהיה שלמים ולא מפוצלים, אמר אוז.
היה קל להתחבר לדבריו של הרב שי פירון, שאמר: "השואה לא נועדה כדי שנתבוסס בעבר. היא נועדה כדי שנעצב את החיים שלנו, נייסד את 'ממלכת ההפך' שתתייחד בחמלה, באהבת אדם".
סיימנו את הערב בשירה אדירה של "שיר למעלות, אשא עיניי אל ההרים".
אני יצאתי משם בידיעה, שיש למי להעביר את הלפיד. בהחלט יש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו