מדינה שלמה נכנסה למשבר פוליטי - חוק החמץ. זוכרים?

בעוד ימים ספורים בתי החולים ברחבי הארץ יוכשרו לפסח. מטבחים יוחלפו, תפריטים יעודכנו, ומרחבים ציבוריים יותאמו. זה קורה כל שנה כחלק מהשגרה הישראלית.

קשה להאמין שלפני שלוש שנים בלבד נושא החמץ בבתי החולים הכניס מדינה שלמה למשבר פוליטי. ממשלת השינוי התפרקה, והממשלה שקמה אחריה מיהרה לחוקק חוק שנשא בגאון את אחד השמות המוזרים והסמליים שניתנו כאן לחקיקה: חוק החמץ.

כשהמציאות הכי רחוקה שאפשר ממחלוקת על חמץ, מדהים לחשוב איך הממשלה הצליחה לייצר משבר לאומי סביב בעיה שלא היתה קיימת. לא סביב ביטחון ולא יוקר המחיה ולא המעמד של ישראל בעולם, אלא סביב חמץ. סוגיה בסיסית כל כך, זכות של אנשים לבקר את קרוביהם בבתי חולים ולהביא מרק או אוכל מבושל מהבית, הפכה בן רגע לאחד הנושאים הבוערים ביותר בזירה הציבורית - כזה שמפיל ממשלה, מייצר חקיקה ומגיע עד לבג"ץ.

כדי להבין עד כמה הסיפור הזה היה מופרך צריך לחזור לאפריל 2022, כשעידית סילמן חיפשה את דרכה לליכוד והודיעה על פרישה מהקואליציה. לצעד פוליטי וציני זה ניתן כמובן הסבר רשמי של "פגיעה בזהות היהודית של המדינה", אלא שבפועל לא היתה כאן שום מהפכה. בתי חולים בישראל כבר שנים מתנהלים במתח שבין שמירה על כשרות לבין זכויות מטופלים ומבקרים, ובג"ץ כבר קבע שאי אפשר לבצע חיפושים בתיקים של אנשים כדי לאכוף איסור כזה.

אבל בפוליטיקה, כמו בפוליטיקה, לא צריך בעיה אמיתית כדי לייצר משבר. צריך נרטיב. וכך, בתוך ימים, האוכל שאנשים מביאים איתם לבתי חולים בפסח - כל אוכל - הפך לטריגר פוליטי. השלב הבא היה כמעט בלתי נמנע. עם הקמת הממשלה החדשה המשבר קיבל גרסה חקיקתית: "חוק החמץ". לכאורה, תיקון טכני - לאפשר למנהלי בתי חולים לקבוע מדיניות שתמנע הכנסת חמץ. בפועל, ניסיון שקוף לעקוף את פסיקת בג"ץ מבלי להצהיר על כך.

וכך נולד חוק שהוא סוג של יצור כלאיים: כזה שמבקש לאסור, אבל לא באמת מסוגל לאכוף; כזה שמייצר כפייה מיותרת, אבל נמנע מלהתמודד עם המשמעות שלה. העתירה לבג"ץ לא איחרה לבוא, ואנחנו ב"ישראל חופשית" היינו בין הגופים שהובילו אותה - בשם עקרון החופש, ובשם הזכות הבסיסית לפרטיות. הרגע המשמעותי היה כשהצטרף אלינו גם איגוד המאבטחים והבהיר שלא יהפוך לשוטר כשרות שיחטט לאנשים בתיקים בכניסה לבית חולים.

אבל גם בלי אכיפה מסודרת הנזק כבר החל לחלחל לשטח. המקרה בבית החולים לניאדו, שבו נמנעה כניסה ממטופלת בהיריון בסיכון רק בגלל שנמצא וופל בתיק שלה - המחיש היטב לאן הדברים מובילים כשמייצרים חוק עמום סביב נושא טעון.

ופה מגיעה השאלה שאיכשהו נעלמה לאורך כל הדרך: איזו בעיה החוק הזה ניסה לפתור?

עברו שלוש שנים. הציבור ממשיך להביא סירי חמין או מרק עוף לסבתא המאושפזת, והרעש סביב הכנסת חמץ לבתי חולים בפסח שכך. ההר הוליד עכבר, והדרמה שבגללה נפלה ממשלה - דעכה בקול ענות חלושה. החוק הזה לא נולד מתוך צורך ברגולציה אלא מתוך אינטרס.

הכותבת היא פעילה חברתית ודוברת התנועה "ישראל חופשית"