חבלי משיח דה לוקס: למה ההיסטוריה מתדפקת על דלתנו דווקא עכשיו?

1. ההיסטוריה מתדפקת על דלתנו. סבלנות דרושה לנו ועצבי ברזל לא להפסיק, אלא להמשיך ולהכות באויב בכל הכוח. בכל יום שעובר הוא סופג מכות אדירות שלא דמיין במחשבתו הגאה, שעה שתכנן לכתר את ישראל עם בני חסותו מארגוני הטרור. כל בסיס צבאי שנחרב, משגר טילים שמושמד, סמל שלטון שמתפורר, כל בכיר שמחוסל - מקרב את סופו של שלטון הרשע. אנחנו בערב פסח ומלמדים את העולם פרק בהלכות ביעור חמץ.

אירופה עייפה מלהילחם על נפשה, אבל ארה"ב הגדולה ומדינת היהודים הקטנה פועלות לנקות את העולם מהרשע שהתפשט בתוכו בעקבות המהפכה האסלאמית שחטפה את הציוויליזציה הפרסית העתיקה.

משטר האייתוללות מתפרק בקצב, ודווקא תעמולת השקר שהוא מפזר - כאילו הוא מחזיק מעמד - מעידה על חולשתו. אל תאמינו לו. אמירות הרהב של בכיריו המתמעטים חסרות כיסוי. בין עמידת המשטר ולקריסתו יש רגע לא ידוע, ואנו מתקרבים אליו. יש להתמיד עד למכה המכרעת.

2. בשבועות לפני פרוץ המלחמה נשמעו קולות דומים לאלה שאנו שומעים היום, ושנועדו לזרוע ספק ולהקטין את הרוח. דברים שנאמרו אז יפים למצב כיום: ארה"ב מתנהגת כאימפריה. במלחמת העולם השנייה נכנסה לאיטה למלחמה, לאחר שצברה מספיק כוח ומיצתה את המהלכים הדיפלומטיים. רוזוולט התמודד אז, כמו טראמפ היום, עם מחנה הבדלנים שלא רצה להציל את אירופה מידיו של היטלר, וחשב שהרעה לא תגיע אליו.

גם עכשיו, בתוך המלחמה, ארה"ב פועלת בסבלנות ובנחישות מכיוון שכמעצמה, יש לה זמן. התיאום עם ישראל מצוין, הרבה בזכות הקשר הישיר בין טראמפ לנתניהו והאמון ביניהם. התוכניות כללו מלכתחילה את התגובות השונות של המשטר האיראני, כולל חסימת מצר הורמוז. טראמפ מגייס מדינות נוספות למאמץ המלחמתי. חשיפת הטילים לטווח בן יותר מ־4,000 ק"מ עשויה (אולי!) לפקוח את עיני האירופאים, לנוכח האיום הישיר עליהם.

3. בסופו של דבר, ארה"ב תידרש להנחית כוחות כלשהם בשטח, בוודאי ביחס לתפיסת מקומות אסטרטגיים, למשל באי חארג החיוני לכלכלת הנפט האיראנית.

מוסדות השלטון ממשיכים להיפגע, ואיתם תעשיית הנשק והתעשיות התומכות בה, משגרים (רובם כבר הושמדו), וכמובן בכירי משטר הרוע. מחליפיהם מגיעים מהשורות האחוריות של ההנהגה ואין להם הניסיון הנדרש לניהול מערכה כה מורכבת. גם המרדף אחר האורניום בעיצומו. נקווה לבשורות טובות.

יש רושם שמבחינת ארה"ב אין דרך חזרה למצב הקודם. זוכרים את האזהרה של טראמפ כלפי המשטר האיראני, שלא לפגוע באזרחיו? אם המלחמה תסתיים והמשטר יעמוד על רגליו, הוא עלול לבצע טבח המוני באזרחיו, גדול מזה של ינואר האחרון. אסור לאפשר זאת. איראן התגלתה במלוא מסוכנותה לשלום העולם. לכן קשה לראות את טראמפ עוזב את האזור לפני מה שיובן ככניעה מוחלטת של איראן. נתפלל להצלחתנו.

4. קולות הייאוש הקבועים בתוכנו מעטים, גם אם רועשים. לא צריך להתחנן אל הנסוגים מגשת. חלק מהקולות הללו אינו באמת מיואש, אלא מנסה לזרוע ספק בציבור מסיבות מפלגתיות, שהרי חלילה שהציבור יכיר תודה לקברניטי המדינה ולראשיה.

אלתרמן צפה את קולות ההחלשה האלה כבר לאחר הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים. "אָז אָמַר הַשָּׂטָן: הַנָּצוּר הַזֶּה, אֵיךְ אוּכַל לוֹ? אִתּוֹ הָאֹמֶץ וְכִשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה וּכְלֵי מִלְחָמָה וְתוּשִׁיָּה עֵצָה לוֹ". הנצור הוא כמובן העם היהודי במדינתו. כיצד אפשר לנצח אותנו? "רַק זֹאת אֶעֱשֶׂה: אַכְהֶה מֹחוֹ, וְשָׁכַח שֶׁאִתּוֹ הַצֶּדֶק".

נוח בשלום, נתן. אנחנו אמנם רצים למקלטים ולחדרי הביטחון, אבל עומדים בזה, תודה לאל. רוחנו איתנה והרוב הבריא מבין את גודל המשימה ההיסטורית המונחת על כתפי כולנו לדורות הבאים. כפי שאמר יוסף אתאלי, איש הרובע היהודי, לבנו עמיחי: "אלה חבלי משיח דה לוקס".