מהחוות ועד הליטאני

הזדמנתי לאחרונה לכביש 60. ציר מסוכן, עמוס ירי ואבנים, שמומחים הבטיחו שכל נקודת התיישבות חדשה לידו תדרוש עוד חטיבת מילואים ועוד פיגוע ועוד הלוויה. ירי? אבנים? איזה. מזל שתושבי המגזר שם נוסעים כמו משוגעים, באופן פרדוקסלי הם הצילו את חיי והשאירו אותי ערני.

בשנתיים האחרונות, מאז התרבו החוות באישור המדינה וצעירים ישראלים תפסו שטח על הקרקע, הטרור ירד. בהמון. פחות פיגועים, פחות ירי, פחות אבנים. מה שמביך עוד יותר את אנשי הקונספציה (כן, עוד אפשר להביכם) הוא שנדרשים פחות חיילים לאבטחת השטח.

שוב - לא יותר, פחות. אגדת ה״עוד חיילים שנאלצים לשמור על התנחלויות״, שבינינו גם ככה היתה מגוחכת, מתפרקת סופית. אומנם מדי פעם יש עדיין חריקות, כמו בגבעת בית ענות ליד חברון: יממה אחרי שפונתה באופן שרירותי, טרור האבנים חזר אליה ותועד, כמו שעון שווייצרי שמתפקד הפוך. נו, ככה עובדת המערכת. צריך להאכיל מדי פעם את מפלצת אגדת ״הטרור היהודי״.

לענייננו - ההיגיון פשוט עד כאב: אויב שרואה גדר, מצלמות וחייל עייף צמוד לבטונדה, רואה פחד ומגננה ומבין שהכל פה זמני. כשאויב רואה מגורים, חקלאות יהודית, ילדים, כבישים וחיים, הוא מבין שבעל הבית פה כדי להישאר, ושלא כדאי להתקרב אליו.

זה קורה כרגע, בשטח. אותו שטח שלפי הנרטיב הקבוע היה צריך לבעור, שקט מתמיד. לא בגלל הסכמי שלום, לא אישורי עבודה (שנחתכו גם הם), לא סיורים צבאיים, ולא מצלמות וסנסורים. בגלל נוכחות יהודית. סה טו. וכעת, כשהעיקרון הובן, נקפוץ צפונה. אנחנו שוב בלבנון. זו שממנה נסוגונו כי ״אסור להתבוסס בבוץ הלבנוני״ החזירה לנו בתמורה שנים של חיזבאללה מתחמש ומתחפר, מלחמת לבנון נוספת, עוד נסיגות ועוד סביבים. ריקוד רומבה: אנחנו עוזבים (״כי בוץ לבנוני״), הם מתחזקים והורגים בנו, אנחנו נכנסים ושוב עוזבים. יו־יו. למה? ככה. זה התו״ל.

החוות והיישובים החדשים ביו״ש מוכיחים יום־יום שתפיסת שטח לא רק שלא גוררת מלחמה, היא מונעת אותה. התיישבות לא דורשת יותר חיילים, היא מחליפה ומדללת אותם. נוכחות אזרחית ישראלית על הקרקע היא מכפיל פשוט ובטוח שמשדרת מסר פשוט: אנחנו פה. תמיד. נקודה. ומי שיתקרב יחטוף.

והראש? ממשיך סימולטנית להטיח עצמו בבטונדה: הרי זה עובד וחוסך חיים, למה למען השם אנחנו אפילו לא חושבים באותו כיוון בלבנון? למה לא להיתפס עד הליטאני, לבנות נוכחות קבועה, ולשלוח מסר חד ומבהיל שתם עידן היו־יו הצבאי של כניסות מרעישות ונסיגות מדממות? הגנרלים יגידו "מורכב", המומחים באולפן יגידו "הבוץ הלבנוני". אותם אלו שהבטיחו שהנסיגות מלבנון יביאו שקט, שההתנתקות תביא שגשוג. חוסר בתיאורי כזב הרי אין להם. חוסר בושה כבר מזמן הבנו שלא. ״בוץ לבנוני״? מי שראה איך מקימים חווה יהודית בגשם מקפיא יודע שבוץ מפחיד רק את מי שלא רוצה להתלכלך.

תפיסת שטח, נוכחות קבועה, הרתעה דרך חיים ולא דרך גדרות. זה עבד לביל״ויים, עובד ביו״ש, ויעבוד גם בלבנון. כל יום שעובר בלי שהרעיון הזה אפילו נאמר בקול, הוא יום שמקרב אותנו למלחמה הבאה, זאת שהמומחים מבטיחים שלא תגיע אם רק ניסוג. כמו הקודמת. וזו שלפניה. בכל מקרה, השומרון פורח ובטוח, וזה הזמן לטייל וליהנות מהפריחה. רק תיזהרו בכבישים. ותביאו מגפיים, יש קצת בוץ.