הפוליטיקה האינפנטילית - כלומר, פוליטיקה ילדותית שלא מסוגלת להכיל מורכבות או קושי - התחילה אמנם עוד הרבה קודם לכן, אך המלחמה הנוכחית מול איראן חושפת את הפתולוגיה הזאת במיטבה, גם בישראל וגם בארה"ב.
אף שקל להתעלם ממנה, צורת הפרשנות הזאת היא אחד הדברים המזיקים ביותר לניהול פוליטיקה אפקטיבית, לזיהוי האינטרס הלאומי במציאות מורכבת, ולדרישה אזרחית ממקבלי ההחלטות להפגין אחריותיות ממשית - בעיקר בעידן של מלחמה.
ככלל, לפי הפרשנות האינפנטילית של המציאות הפוליטית, אפשר להגיע לכל הטוב בלי שום רע - כלומר, בלי לשלם על כך מחירים. המחיר, ככלל, נתפס לא כדבר מובנה במציאות, אלא כבחירה פוליטית צינית. הכוונה היא לא להצעת חלופה שבה המחיר הוא אחר - עדיף או מצומצם יותר - אלא ביקורת ששוללת בכלל את קיומו.
למשל, אסור לתקוף באיראן, כי הכלכלה תיפגע או כי יהיו הרוגים; אם יש אזרחים או חיילים שנהרגו במהלך המלחמה - המלחמה נכשלה. ומה עם הרוגי העתיד שעליהם איראן עמלה במרץ? גם זה לא אמור להיות. וכיצד אפשר לגרום לכך לקרות? זה לא ברור.
עוד יותר, לפי הפוליטיקה האינפנטילית, המציאות יכולה להיות מושלמת ומדינת ישראל יכולה לחיות בשלום, אך ורק אם נרצה. אם המציאות לא מושלמת, זה אומר שמקבלי ההחלטות שלנו מעדיפים את המציאות הבלתי מושלמת ופועלים אקטיבית למען יצירתה - למשל, נתניהו יכול לשמור על ביטחון מדינת ישראל בלי מלחמה, אבל הוא בכל זאת מעדיף את המלחמה. זה לא אומר בהכרח שהמלחמה היא תמיד בלתי נמנעת, אלא שלפי הפוליטיקה האינפנטילית, אין ולא יכול להיות שום גורם חיצוני שיכול להוביל אליה; רק הבחירה של מקבלי ההחלטות.
מאפיין נוסף הוא הדרישה לוודאות מוחלטת - כלומר, חוסר היכולת להכיל את העובדה שבכל חלופה, בעיקר בחלופה אמיצה, יש מרחב גדול של היעדר שליטה; שהמציאות, מטבעה, מתגלגלת בדרכים שאנחנו לא יכולים לצפות. במקום לדרוש להיערך בצורה טובה יותר לתרחישים שונים, הדרישה היא לפעול אך ורק כשאנחנו יודעים בוודאות שנשיג בדיוק את מה שאנחנו רוצים. ובהקשר שלנו: אסור לפעול באיראן עד שנדע שהמשטר ייפול או שלא יוכל לחדש את תוכניות ההשמדה שלו; רק כשנדע זאת בוודאות - כלומר, אף פעם - אז נוכל לפעול. משפיעני ימין שונים, כמו מאט וולש, מציגים עמדה זו כביקורת עניינית.
למעשה, מדובר בדרישה לא מציאותית למדיניות שאין בה פגמים ולעתיד שאין בו סיכונים או הפתעות לא נעימות - דרישה שלא יכולה לספק איש, מלבד שקרן שבהכרח יחתור תחת הסדרים דמוקרטיים בטענה שהמנגנונים המבוזרים והבלתי מושלמים שלה הם שמונעים מאיתנו את השלמות.
גם על אזרחי ישראל וגם על אזרחי ארה"ב (ויתר העולם) להפנים: למלחמה באיראן יהיו מחירים כלשהם. על מקבלי ההחלטות לפעול לצמצם אותם ולבחור בגרועים פחות מביניהם, אך יהיו מחירים. עלינו להיות בוגרים ולהתמודד עם העובדה הזאת, מבהילה ככל שתהיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו