אם כבר לחזור למגרש הפוליטי - ברור שמפלגת נשים

ידיעות מסוף השבוע על מפלגת נשים חדשה בישראל החזירו אותי לכנסת הראשונה. אז, ויצו התאחדה עם ארגון נשים נוסף לצורך ריצה משותפת לכנסת. 5,173 בוחרות ישראליות שמו "נ" בקלפי, והמנדט שנכנס הספיק לחקיקה מגדרית משנת מציאות, שפירותיה הם חלק מיסודות חיינו עד היום. נציגת ויצו בכנסת, רחל כהן-כגן, שפרשה במהלך הקדנציה במחאה על שנמוך החקיקה שהציגה, היתה האחרונה שנשלחה לכנסת ישראל מטעם אג'נדה נשית נטו.

כמעט 80 שנים עברו, ובסוף השבוע האחרון פורסם כי מפלגת נשים חדשה מתארגנת, ובין היוזמות שמות כמו עדינה בר-שלום, שבות רענן ועליזה בלוך, קרי: עם חשיפה למגזרים שבהם נשים מוצאות דלתות סגורות אל עמדות מנהיגות. גם הן יודעות שהמשימה כמעט בלתי אפשרית. 5,173 קולות לא יספיקו, ונדרשים כ-150 אלף קולות כדי לעבור את אחוז החסימה.

האם בתוך השיח האמוציונלי על כן או לא נתניהו ניתן למצוא מספר כזה של קולות שיצביעו דווקא למפלגת נשים? גם אם התשובה לכך היא שלילית, עצם קיומה של מפלגת נשים הוא בשורה חשובה, השקעה לעתיד והמרענן הרשמי לקיץ 2026.

קודם כל מכיוון שזו תגובה טבעית של ציבור מופלה! אם המפלגות החרדיות ואחרות חוסמות נשים, כמדיניות, או מגבילות אותן בהגשמת יכולות המנהיגות שלהן, יעשו זאת הנשים עצמן במסגרת משלהן. כך בדיוק הוקמה ויצו, לפני 106 שנים, כתגובה לייצוג החסר של נשים במוסדות הציוניים ה"גבריים". אולי כך יבינו מפלגות אלה שחצי מהציבור ראוי לחצי מהייצוג, ואם לא יקרה הדבר בהסכמה, אזי ימצא לעצמו החצי המודר את הדרך להצמיח לעצמו ייצוג מכוח זכותו הדמוקרטית.

זו תגובה טבעית לשיח של כן-לא נתניהו ותגובה טבעית של ציבור מופלה. אם מפלגות חרדיות ואחרות חוסמות ומגבילות נשים, עצם הקמת המפלגה היא בשורה חשובה

שנית, האג'נדה הנשית רחוקה ממיצוי, ולמאבקי הנשים יש עוד הרבה יעדים חשובים, אם בטיפול באלימות כלפי נשים ובהתמודדות עם עבריינות מין ואם בשילוב נשים בעמדות מפתח בסביבה הצבאית ובסביבה האזרחית, במצב החינוך לגיל הרך, שמשפיע ישירות על תעסוקת נשים, ובעוד ועוד נושאים שכיום לא מטופלים. די להעיף מבט בנתון אחד כדי להבין עד כמה נשים מחוץ למשחק: נכון להיום, באף לא אחד ממשרדי הממשלה מכהנת מנכ"לית אישה!

ויש גם טעם שלישי למפלגת נשים: במציאות של דיון ציבורי כל כך מקטב, מפלג, אפילו אלים לפרקים, לא תזיק יד נשית, קצת יותר מעודנת ומחברת, שתבנה גשרים ותפרק חומות. אולי זה מה שצריך כדי להנמיך את גובה הלהבות הפנימיות.

מתוך שלושת הטעמים האלה - של צדק נשי, שוויון נשי ורוח נשית - אני כבר בעדן. אולי הן לא יזעזעו את מפת המנדטים, אבל אם קולן, קולנו, ימצא ביטוי בתוך הקקופוניה הפוליטית, אזי נדע שאולי אפשר, אם לא היום אולי מחר, לחזור לימים התמימים ההם של 1949. אז, נשים שמו "נ" בקלפי בגלל המחשבה על החיים שלהן, על מקומן בציבוריות ובחברה, ובלי שום קשר לאותו "נ" שנולד בהמשך אותה שנה ושמנהיג אותנו כיום.

על האומץ, על היוזמה, על החלוציות המתחדשת, "לייק" גדול ממני, ובקשר לסיכויי ההצלחה המיידיים: ביציאה לדרך ארוכה - זה לא מה שהכי חשוב. אחרי הכל, תודו, גם במפלגת הגמלאים זלזלתם בהתחלה!

הכותבת היא יו"ר ויצו