שרירה וקיימת: הלכת אפרופים לא בוטלה

בשבוע שעבר התקבל תיקון לחוק החוזים העוסק בפרשנות חוזה. כותרות העיתונים ופוליטיקאים הודיעו חגיגית כי הכנסת ביטלה את "הלכת אפרופים" ההיסטורית של הנשיא (בדימוס) אהרן ברק. האומנם? כדי להבין זאת יש להימנע מהכותרות הגדולות, להבין מהי בכלל "הלכת אפרופים", כיצד פורשה במהלך השנים ומה התקבל עם התיקון לחוק.

"הלכת אפרופים" התקבלה בשנת 1995 במסגרת פסק דין שעסק בחוזה שנחתם בין מדינת ישראל לקבלנים שונים, ובהם חברת אפרופים. החוזה עורר שאלה פרשנית. עד לפסק הדין שלטה תורת "שני השלבים", שלפיה כשהתעוררה שאלה פרשנית נדרש השופט לגשת קודם ללשון החוזה, ורק אם לשון החוזה לא היתה ברורה, היה עליו לגשת לנסיבות החיצוניות של החוזה, כגון לטיוטות בין הצדדים, לשיחות טלפון, להתכתבויות ועוד.

"הלכת אפרופים", שנוסחה על ידי השופט ברק, ביטלה את תורת "שני השלבים" וקבעה שאף כאשר לשון החוזה ברורה יחסית, נדרש בית המשפט לבדוק את נסיבות החוזה, שכן המטרה היא להתחקות אחר כוונת הצדדים לחוזה.

השנים חלפו, ובשנת 2011 שונה חוק החוזים כדי לבטל את "הלכת אפרופים", אולם בית המשפט העליון קבע שהלכה זו נותרה על כנה גם לאחר התיקון, תוך חידוד שתי נקודות חשובות. ראשית, שלא ניתן לקבל פרשנות שאינה נתמכת, ולו בדוחק, בלשון החוזה. שנית, שקיימת הנחת מוצא שהפרשנות הנכונה היא הפרשנות העולה בקנה אחד עם פשט הלשון. בכך ניתן משקל משמעותי יותר ללשון החוזה מאשר לנסיבות העסקה.

כעת הושלם תיקון נוסף לחוק החוזים, שעוסק שוב באותו עניין - ביטול "הלכת אפרופים". עולה אפוא השאלה: האם התיקון לחוק אכן ביטל את "הלכת אפרופים"? לדעתנו, בהקשרים מסוימים הוא צמצם אותה, ובהקשרים אחרים הוא המשיך ואולי אף ביצר הלכה זו.

התיקון לחוק מחלק בין כמה סוגים של חוזים. כאשר מדובר ב"חוזה עסקי", הכלל הוא שיש לפרשו בהתאם ללשונו בלבד, וזאת בניגוד ל"הלכת אפרופים" שקבעה שאף בחוזה עסקי יש לגשת ללשון ולנסיבות. עם זאת, יש לשים לב שבהתאם לתיקון קיימים חריגים שבהתקיימם חובה לגשת לנסיבות העסקה, למשל כשמלשון החוזה נובעת תוצאה מופרכת.

נוסף על כך, גם הפסיקה שיישמה את "הלכת אפרופים" הכירה כאמור בקיומה של חזקה הניתנת לסתירה, שהפרשנות הראויה היא הפרשנות העולה בקנה אחד עם השפה הטבעית. אמנם לפי התיקון הנוכחי במצבים מסוימים "אסור" לבית המשפט לגשת לנסיבות החוזה, אך נראה שבפועל התוצאה תהא כמעט תמיד זהה.

בהקשר זה נציין כי קיים חסר משמעותי בתיקון לגבי הדין במקרה שבו יש שתי פרשנויות סבירות מבחינה לשונית בחוזה עסקי. לדעתנו, במקרה זה ברור כי יש לגשת לנסיבות העסקה, אך החוק אינו מציין זאת. מעבר לכך אנו צופים כי החוק יעורר שאלות פרשניות רבות גם בשאלה מהו "חוזה עסקי".

הדברים שצוינו לעיל מתייחסים כאמור רק לחוזה עסקי. אולם בכל חוזה אחר, כגון חוזה שאינו עסקי (למשל חוזה מכר דירה או חוזה שכירות בין אנשים פרטיים), וכן בחוזים אחידים, בחוזי עבודה או בהסכמים קיבוציים, יפורש החוזה בהתאם ללשון ולנסיבות העסקה. זאת בהתאם ל"הלכת אפרופים".

מכאן, שבהקשרים אלה, והם רבים מאוד, לא רק ש"הלכת אפרופים" שרירה וקיימת, אלא שהיא אף עוגנה ומקבלת משנה תוקף בחקיקה. הנה כי כן, לדעתנו הכותרות הגדולות רחוקות מהמציאות המשפטית המורכבת. "הלכת אפרופים" אכן צומצמה בהקשרים מסוימים שעל גבולותיהם עוד יצטרך לעמוד בית המשפט, ומנגד בהקשרים אחרים נראה כי הלכה זו בוצרה ועוגנה בחקיקה מפורשת. כך שמכאן ועד לביטולה המוחלט - רחוקה הדרך.

ד"ר אלעד פינקלשטיין הוא דקאן הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו

ד"ר רוני רוזנברג הוא מרצה בכיר בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו