בבחירות 2026 לא תקום ממשלה בלי חרדים. זו ככל הנראה עובדה. הימין לא יקים ממשלה כזו, כי לנתניהו ולליכוד יש ברית ארוכת שנים עם המפלגות החרדיות, ועל פי כל הסקרים, הליכוד הוא עדיין המפלגה המובילה בפער בגוש. השמאל לא יקים, כי הוא זקוק לחרדים או לערבים כדי להשיג רוב, ויהיה בלתי אפשרי להרכיב קואליציה שאמורה לעקוף את נתניהו מבחינה ביטחונית תוך שותפות פוליטית עם מפלגת רע"מ. אפילו בהנחה שכל מפלגות האופוזיציה היהודיות יצליחו להגיע להסכמה - אי אפשר להקים ממשלה בלי חרדים, בלי ערבים ובלי הליכוד, והחרם על נתניהו חזק יותר מהכעס על חרדים.
בקיצור, גם לו היינו מאמינים שחקיקה נכונה תביא את החרדים לבקו"ם - יש להם כוח פוליטי גדול מכדי שאפשר יהיה לעשות זאת. כזכור, גם גנץ ולפיד מבינים את זה מצוין ובשעתו הציעו להם צ'ק כמעט פתוח במשא ומתן הקואליציוני. כל זה לא מונע מציבור גדול - ואני בתוכו - להפעיל לחץ מאסיבי על הממשלה בדרישה למצוא פתרון לחוסר השוויון בנטל. בשבוע שעבר פורסם שסמוטריץ' ככל הנראה יצביע בעד חוק ביסמוט, לשביעות רצונן של המפלגות החרדיות, ובכך נחשפה הטרגדיה של סמוטריץ' כאידיאולוג נצחי שהשכיל להבין איך עובדת פוליטיקה. לצערו, הבייס שלו רק הלך ונעשה אידיאולוגי יותר בשנתיים האחרונות.
סמוטריץ' עושה חישוב קר: אם גיוס חרדים הוא ממילא קרב אבוד, אין שום סיבה להפיל את מה שהוא מזהה, כנראה בצדק, כהזדמנות היסטורית שלא תחזור.
חוץ מלשבת בקבינט ולהשפיע על ההכרעות שהתקבלו לאורך המלחמה, דבר גדול כשלעצמו, סמוטריץ' מסמן הצלחות שקשה להתווכח איתן בשני המשרדים שבהם הוא מכהן. הכלכלה הישראלית אמנם לא קמה ונופלת על פועלו של שר האוצר, אך מי שכיהן בתפקיד במלחמה הארוכה בתולדות ישראל יכול להסתכל בסיפוק על מדדי הבורסה הישראלית שעלו בעשרות אחוזים בשנה, למרות התחזיות הקטסטרופליות. הוא סיים את 2024 עם גירעון נמוך מזה הצפוי, ואף שהמלחמה כמובן יקרה מאוד ותמשיך לגבות מאיתנו מחירים כלכליים גם בשנים הבאות, המשק הישראלי הפגין חסינות. בזמן שנשאר לו הוא יצא למאבק להוזלת מוצרי החלב.
כשר במשרד הביטחון סמוטריץ' ביצע לא פחות ממהפכה. מבקריו אולי לא אוהבים את המהפכה הזו, אבל היא בגדר עובדה, לא פרשנות. אחרי עשורים של דשדוש סביב דיני קרקעות סבוכים ומתחים פוליטיים נפיצים, עוד ועוד אדמות מדינה מוכרזות ככאלה, ועוד ועוד יישובים ביהודה ושומרון מקבלים מעמד רשמי. כל יום שסמוטריץ' נשאר בתפקידו הוא עוד מסמר בארון הקבורה של תוכנית שתי המדינות - פנטזיה שמזמן היתה אמורה להיקבר קבורת חמור.
האם סמוטריץ' אמור לזנוח את כל אלו כדי לשכך את רגשות הקיפוח והכעס - המוצדקים במאה אחוז - של מצביעיו? האם הוא צריך להפיל את הממשלה, לסמן קו אדום סמלי בנושא השוויון בנטל, ולהגיש לאופוזיציה את השלטון על מגש של כסף?
יש סיכוי לא רע שכניעה לחרדים תסמן את סוף הקריירה הפוליטית של סמוטריץ'. חלק גדול מהציבור לא יסלח. כנציג מגזרי בכל ליבו סמוטריץ' מכיר היטב ומקרוב את הכאב העצום של החברה הציונית־הדתית שגבריה שירתו ובניה נקברו במספרים חריגים לשיעורם באוכלוסייה, בזמן שברית המשתמטים מטיחה בהם עלבונות. מי שיודע כמה סמוטריץ' הוא אידיאולוג מטבעו, יכול רק לשער באילו דמים עולה לו לחרוק שיניים ולהשאיר את העיניים על הכדור.
אבל לסמוטריץ' יש מחלוקת עמוקה עם הבייס שלו. הבייס טוען שנושא הגיוס טיפס לראש סדר העדיפויות. סמוטריץ' טוען שממילא אין איך להשפיע עליו, ושצריך לפחות לנצל את החלון ההיסטורי לקדם תהליכים שבממשלות אחרות אפשר רק לחלום עליהם. רק ימים יגידו מי צדק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו