בין טליק גואילי לניר פורז: האנשים שנותנים משמעות לחיים כאן

מה אומר לכם השם ניר פורז?

ניר היה קצין בסיירת מטכ"ל שהוביל את כוח הלוחמים במבצע לחילוץ נחשון וקסמן, חייל שנחטף ונרצח בידי חמאס ב־1994. ניר לא היה חייב לצאת למשימה, הוא היה בחופשת שחרור בזמן החטיפה, לקראת לימודים. בכל זאת הוא בחר להוביל את כוח המשימה באומץ ומסירות – ונפל בקרב. בגיל שנתיים בלבד איבד ניר את אביו, מעוז, שהיה טייס במלחמת יום הכיפורים, ולמרות הפטור משירות קרבי הוא בחר בהכי טוב, למען המדינה והעם.

חשבתי על ניר הרבה בשבוע האחרון, בעיקר בגלל שני אנשים.

הראשונה היא טליק גואילי, אמא של רן, החלל חטוף הישראלי האחרון בעזה. היא התראיינה באולפן שבו ישבתי במוצאי שבת האחרונה וסיפרה את סיפורו של בנה הגיבור, שיצא להילחם למרות הכתף השבורה שלו, מתוך אותה רעות עלומה. רן נפצע קשה והוכרז כחלל שגופתו מוחזקת בידי חמאס, ואמו האצילית נאבקת כדי להשיב אותו לקבר ישראל.

במהלך הראיון קיבלתי הודעה מחבר, מילואימניק אוטוטו בן 50 ואב לחמישה ילדים, ששירת מאות ימים בהתנדבות: "מבקש למסור לה התנצלות שלא החזרנו את רני כל הלחימה ולתת לה חיבוק של הערכה על העמידה האיתנה עם פורום תקווה".

אל תתנצלו, היא התחננה כשהקראתי לה את ההודעה, "הכל בזכותכם".

האדם השני הוא אלון אהל, שהתראיין השבוע אצל אלמוג בוקר ונתן זווית אחרת לניר פורזים של ימינו, זווית של חטוף שחזר. הוא מספר בדמעות ובלב שבור על הרגע שבו פגש לראשונה את חיילי צה"ל, ומה הדבר הראשון שעבר לו בראש: "אני רואה חיילים ולא ילדים. אלה אנשים מבוגרים, עם משפחות, עם ילדים. זה מטורף. אתה רואה מי נלחם עליך. אתה עובר לסוואנה, גם שם אתה רואה חבר'ה מילואימניקים. זה הורג אותך. זה אנשים מבוגרים שנלחמים עלי. זה אכל אותי מבפנים".

הלוואי שלא יישרף לך הלב, אלון.

המילים האלה שלך נגעו לכולנו בנשמה והן שוות את השנתיים הקשוחות שעברנו. היינו עושים את זה שוב, מחדש, אם היינו נדרשים. הלוואי שלא תאכל את עצמך, אלון. אנחנו ביחד בסיפור הזה, יודעים שגם אתה היית עושה אותו הדבר עבורנו.

מתוך אותה רעות עלומה, שקיימת ללא מילים ועם הרבה מעשים, יצא ניר פורז למשימה שממנה ידע כי הוא עלול לא לשוב, לא עבור קרוב משפחה או חבר, אלא עבור מישהו שלא הכיר כלל.

כך גם ארנון זמורה האדיר.

מתוך אותה רעות נלחמנו בשנתיים האחרונות עם שני הדגלים: שחרור האחים והאחיות שלנו, ולעולם לא עוד.

"לתת מבלי לרצות לקחת, כמו שמש שזורחת, כמו צל אשר נופל" - זה היה המשפט המפורסם שהוביל את ניר פורז מול חייליו. ובתוך בליל הדיבורים על ירידה המונית מהארץ או תורים להוצאת דרכון זר לפורטוגל, בסוף המקום הזה והאנשים שבו נותנים לך את המשמעות האמיתית בחיים. למען אלון, למען רן, למען נחשון. יש פה כל כך הרבה ניר פורזים.