מדינת הפנטזיה המופקרת: הפלשתינים מעולם לא רצו מדינה לצד ישראל

1. ביום שישי ביקר מחמוד עבאס ברומא והתקבל כראש מדינה בחום רב. מאז הקמת הארגון לשחרור פלשתין, איטליה מושקעת עמוק ברעיון המדינה הפלשתינית. ישנם פוליטיקאים ספורים שם שיעזו לומר את האמת - שהרעיון קיים בדמיון האירופי בלבד; אפילו הערבים לא מאמינים בו.

עבאס חזר על ההצהרות הערבות לאוזני מארחיו: "אנחנו רוצים לחיות במדינתנו לצד ישראל שהכרנו ב־1988 וב־1993 בהסכמי אוסלו, כמדינה וכטריטוריה". כמו כל האירופים, האיטלקים מקפידים להפריד בין עבאס ה"המתון" לבין חמאס, ובין רמאללה לעזה, וההצהרות האלה מקילות על ההפרדה המלאכותית.

2. עשרות שנים מדברים על "פתרון שתי המדינות", כפי שהופיע גם בהודעתה של רה"מ איטליה, ג'ורג'ה מלוני, לאחר פגישתה עם אבו מאזן. אבל הן בהצהרתו של ראש הרש"פ והן בדברי רה"מ איטליה, חסרה המחצית השנייה של המשפט: "לשני עמים". הנחת היסוד של הסכמי אוסלו היתה, שביסוד הסכסוך קיימות שתי תנועות לאומיות: יהודית (ציונית) ופלשתינית, הרבות על אותה טריטוריה. לכן, אם יחלקו אותה ביניהם, יבוא השלום. אלא שבעוד ישראל הכירה בלאומיותם של הפלשתינים, הם מעולם לא הכירו ביהודים כעם הזכאי להגדרה עצמית לאומית. זה די מצחיק, אם חושבים על הפלשתינים כעם שלא היה קיים באמת, לפני שישראל כבשה את שומרון, יהודה וירושלים המזרחית ב־1967. עד אז, המקומות הללו הוחזקו בידי ירדן ומצרים; מדוע לא קמה אז מדינה פלשתינית?

הסיבה פשוטה: בניגוד למתק השפתיים של אבו מאזן, הפלשתינים מעולם לא רצו מדינה משלהם לצד ישראל. נכון שהם לא רצו שליהודים תהיה מדינה משלהם, אבל לוּ הפסידו היהודים ב־1948, ערביי האזור היו טובחים בהם בדומה ל־7 באוקטובר, ואז מחלקים ביניהם את השלל והאדמה: דרום סוריה, צפון מצרים ומערב ירדן. "פלשתינה" לא נועדה מעולם להיות ארץ ערבית נפרדת, אלא מלכודת תודעתית אנטישמית. זה השם שהרומאים במאה השנייה נתנו לארץ הזאת במקום "יהודה" (או "ישראל"), כדי למחוק את הקשר בין היהודים לארצם.

3. לא רק חמאס, גם אבו מאזן אינו מכיר ביהודים כעם. סעיף 20 באמנה הלאומית הפלשתינית, בין השאר, אומר: "היהדות כדת שמיימית איננה לאומיות בעלת מציאות עצמית, וכמו כן אין היהודים עם אחד בעל אישיות עצמית, אלא אזרחים במדינות שבהן הם מצויים". הסעיף הזה במסמך הרשמי של הרש"פ לא שונה מעולם, והוא קובע שהיהודים – אחד העמים העתיקים בעולם - אינו עם אלא דת בלבד, ולכן אין לו זכות לארץ משלו. משום כך, כשאבו מאזן מדבר באוזני האירופים על הכרה בישראל, הוא לא מכיר בה כמדינה יהודית, כלומר לא מכיר בזכות היהודים על מולדתם ההיסטורית. פירוש הדבר הוא, שגם אם תיווצר מדינה פלשתינית, כפי הפנטזיה האירופית, ימשיך הסכסוך עם היהודים.

בכל הסקרים הנערכים ברש"פ קיים רוב מוצק התומך בחמאס ובמעשי הזוועה שלו. האירוניה האכזרית היא, שמי שעודד אותם לתמוך במעשי הזוועה הוא אבו מאזן עצמו, שממשלתו משלמת משכורת לכל החיים לרוצחי יהודים ומשפחותיהם, כשהתשלום נקבע לפי כמות היהודים שנרצחו. מדובר בסעיף תקציב רשמי שאבו מאזן חותם עליו ומתעקש לא לבטלו, למרות הלחצים.

4. והערה טופוגרפית: עזה נמצאת בגובה פני הים. רמאללה נמצאת בגובה של 900 מטרים ומשקיפה על מרכזי האוכלוסייה הגדולים ושדה התעופה הבינלאומי של ישראל. תמיכה בהקמת מדינה פלשתינית שם היא קריאה לישראל לבצע התאבדות. אחרי 7 באוקטובר קיים בישראל קונצנזוס רחב מאוד נגד הרעיון המופקר הזה.

32 ק"מ ממזרח לארמון רה"מ ברומא, נמצא ההר מונטה ג'נארו, בגובה של כ־1,200 מטרים. האם האיטלקים היו מסכימים להקים על ההר ישות התואמת לגרמניה הנאצית, שתכליתה השמדתם?

התשובה השלילית הברורה צריכה לעמוד לנגד קובעי המדיניות ברומא גם ביחס לישראל.