בישראל של שנת תשפ"ו פילוגים פוליטיים מאתגרים את החברה, וחג הסוכות מציע מסר של סובלנות. הסוכה, מבנה זמני ופתוח לשמיים, מסמלת ארעיות וצניעות, אך גם הזמנה לאחרים לבוא ולשבת איתנו בד' אמותינו. מנהג האושפיזין, שבו "מארחים" דמויות תנ"כיות, הוא מטאפורה לאירוח דעות שונות בסוכה הפנימית של הלב והמחשבה. אם כל אחד מאיתנו יכיל את האושפיזין הפוליטיים של ישראל בסוכה הפנימית שלו, יוכלו הם לשבת יחד סביב שולחן הכנסת בסוכה הציבורית שלנו.
חג הסוכות, החל בט"ו בתשרי, מסמל את מסע בני ישראל במדבר, שבו חיו בסוכות זמניות. מבחינה רוחנית, התודעה הפרטית היא כסוכה ארעית במסע לריבונות פנימית של כל אחד מאיתנו, והתודעה הכללית היא גם חלק מהרצף של עם ישראל בבניית ריבונותו הציבורית.
הסוכה, עם דפנותיה השבריריות וגג פתוח, מסמלת אמונה ופתיחות, וכך עלינו להיות מוכנים לקבל דעות שונות - ראשית במרחב הפרטי, ושנית במרחב הציבורי. מנהג האושפיזין, שמקורו בספר הזוהר, מזמין דמויות כמו אברהם, יצחק ויעקב, כל אחת שונה באופייה, וכולן יחד יוצרות מגוון שמשקף את השלמות התפקודית של הבריאה.
הספירות, שבע המידות האלוהיות המיוצגות על ידי האושפיזין, מציעות מודל לסובלנות. חסד (אברהם) הוא נתינה ללא גבולות, כמו הזמנת אורחים שנקרים בדרך; גבורה (יצחק) היא משמעת, שמירה קפדנית על עקרונות; תפארת (יעקב) היא הרמוניה ואיזון בין השניים. נצח, הוד, יסוד ומלכות מוסיפות התמדה, ענווה, חיבור ומנהיגות.
בסוכה הספירות מתחברות לכלי אחד ומתפקדות יחד כדי להוריד את האור האלוהי, כך הן משקפות את הרעיון הסובלני שדעות שונות חייבות להתקיים יחד כדי לקיים את האומה הישראלית (בכל פעם שפילוג פנימי נפגש עם איום חיצוני אבדה ריבונותנו). סובלנות, להבדיל מסבלנות, היא תהליך פעיל של איזון והקשבה, שבו כל דעה תורמת למכלול החברתי שלנו.
בימינו הסוכה הופכת למטאפורה פוליטית חיונית. בשבילי, יאיר לפיד מייצג חסד בפתיחותו הליברלית; בנימין נתניהו מגלם גבורה בעמידה איתנה על ביטחוננו; בני גנץ מביא תפארת באיזון בין ביטחון לדמוקרטיה; בצלאל סמוטריץ' משקף נצח בהתמדתו האידיאולוגית; אביגדור ליברמן ואריה דרעי מחברים קהילות בהוד, דרעי דרך תוכניות רווחה, וליברמן בקידום עולים ושילובם בחברה; נפתלי בנט מגשר כיסוד; ויאיר גולן מוביל במלכות למען צדק חברתי. כל אחד מהם תורם מתכונתו הייחודית, והדעות הסותרות יכולות, ואף חייבות, להתארח בסוכה הישראלית המשותפת.
לפיד מציע פתיחות, אך נתפס כפופוליסט; נתניהו נחוש אך מואשם כמפלג; גנץ מאזן, אך נראה מהוסס; דרעי מנוסה, אך נתפס כמגזרי; בנט מגשר, אך זכור כאופורטוניסט
נכון, כל מנהיג מביא עימו גם חולשות, אך אנו נתפסים רק להן, רואים רק את הפגמים באורחינו. לפיד מציע פתיחות, אך נתפס כפופוליסט; נתניהו נחוש בעקרונותיו, אך מואשם כמפלג; גנץ מאזן, אך נראה מהוסס; סמוטריץ' מתמיד, אך קיצוני לעיתים; ליברמן פרגמטי, אך מרגיש נוקשה; דרעי מנוסה ואחראי, אך נתפס כמגזרי; בנט מגשר, אך זכור כאופורטוניסט שלא עמד במילתו; גולן מעורר השראה, אך שנוי במחלוקת. אם אברהם לא היה רץ לקבל את אורחיו "כחום היום", והיה מחפש בהם פגמים שימנעו ממנו לארחם, לא היה קם לו זרע משרה, והעם היהודי לא היה נולד.
ימינו הם ימי פוליטיקה המתנהלת "כחום היום", ואנו צריכים לרוץ לקרוא לאושפיזין הפוליטיים להתארח בסוכה הפנימית שלנו, לארחם כיד המלך, כלומר לראות את תכונותיהם החיוביות כאילו הפגמים אינם קיימים. רק לאחר מכן, בסוכה הציבורית, נוכל לבנות דיאלוג לאומי. זכרו, הסוכה פתוחה מבעד לסכך לשמיים, כדי לאפשר לתפילותינו לעלות ולאור הלבנה להיכנס, אך גם כדי שנדע שאי אפשר להתחבא, השמיים מסתכלים עלינו תמיד ומזכירים לנו את אחריותנו.
בסוכות תשפ"ו, עם אתגרים ביטחוניים, חברתיים, כלכליים ופוליטיים, החג קורא לבנות סוכה פנימית וציבורית שתאחד אותנו תחת שמיים פתוחים.
ד"ר קותי שוהם הוא פילוסוף פוליטי ומומחה במחשבה מדינית
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו