כדין סרטים שמתאבכת מעליהם חשרת ענני מהומה, הוסטה תשומת הלב מהדבר שלשמו התכנסנו, הלא היא היצירה הקולנועית על ערכיה האסתטיים, הרגשיים, העלילתיים והטכניים. גם את מהותו האמיתית של "הים", סרטו של שי כרמלי פולק, שייצג את ישראל בטקס האוסקר הקרוב, אנו עלולים להחמיץ.
עם זכייתו בפרס הסרט הטוב ביותר בטקס פרסי אופיר קבע שר התרבות מיקי זוהר כי "הים", המגולל את קורותיו של חאלד, שיוצא לבדו אל תל אביב כדי לראות את הים בפעם הראשונה בחייו, זאת מבלי שהוא יודע עברית ומבלי שהוא מכיר את הדרך, "מציג את נקודת המבט הפלשתינית ומציג באופן שלילי את חיילי צה"ל ואת מדינת ישראל", ועל כן יחדל לממן את הטקס.
בכך הטמיע בקהל הרחב, למרבה הצער, שני סוגי מוטיבציות - לא ברור איזו גרועה יותר: להחרים את הסרט או לצפות בו, תוך כדי ציפייה דרוכה וחשדנית אם היו דברים מעולם.
אל מול כל יצירה, לא משנה מאיזה תחום, שומה על צרכן התרבות להתייצב בלב חפץ ובראש נקי. רק כך אפשר באמת לחוש ולעבד אותה, להרהר ממושכות אודותיה, להגיב אליה, לגבש מתוכה עמדה. מה שמוביל לשאלה המתבקשת: האם כבוד השר צפה ב"הים" כשליבו וראשו זכים, כפי שמתבקש מאיש תרבות, על אחת כמה וכמה כשמדובר בנבחר ציבור האמון על התחום?
כי אם כן, כיצד החמיץ את הפגיעות והרגישות האופפת את הגיבורים, האב ובנו (שאותם מגלמים ח'ליפה נאטור ומוחמד גזאוי בהתאמה) ואת היחסים ביניהם, את קורי העדינות והרכות הנטווים בינם לבין העולם החיצון - המשפחה, החברים ומקום העבודה (במקרה של האב), הכיתה ואנשיה של העיר הגדולה (במקרה של הילד), שדי בתקלה, ולו הקלה שבקלות, לפרום אותם?
כי אם כן, כיצד פספס את מכלול ההתנהגויות, הרגשות והתכונות האנושיות העולה מהסרט? הנידחות שחש הילד בקרב בני כיתתו ומשפחתו, האופי המתריס ונטול הדאגה שלו האופייני לגילו, האדיבות לצד קוצר הרוח שמגלים כלפיו בני עוברי אורח, ערבים ויהודים, במהלך מסעו אל הלא נודע; הדאגה הנוראה שאוחזת באב כשהוא מבין שבנו נעלם מהבית ויוצא לחפש אותו ברחובות הכרך, כשחבריו לעבודה, פועלי בניין, מתוך ערבות הדדית, מחפים על היעדרותו.
הרי אם כן, כיצד החטיא את המסר האוניברסלי של הסיפור הזה, שלפיו לילדים אין גבולות - לא פוליטיים, לא תרבותיים, לא פיזיים ולא אתניים.
שהגבול היחידי שהם מכירים הוא קצה הדמיון שלהם המגולם באופק הים. שאותו משאב טבע שייך לכולם, ויש מי שהוא נגיש לו במרחק כמה רחובות מביתו ויש מי שצריך לחצות מדינה, יבשת בדמיונו של ילד, כדי להגיע אליו. אבל התשוקה אליו, גם של זה וגם של זה - זהה בעוצמתה.
אני ממליצה לשר התרבות לצפות ב"הים" בעיניים נקיות ורעננות. להפתעתו, הוא יגלה שמורכבותו של הסרט היא אמנותו ומשום כך אין ראוי ממנו לייצג את ישראל בטקס האוסקר הקרוב, דווקא בימים האלה. וחשוב לא פחות - הוא יתוודע לאחד הסרטים היפים והטובים שנוצרו כאן בשנים האחרונות.
האם כבוד השר צפה ב"הים" כשליבו וראשו זכים, כפי שמתבקש מאיש תרבות, על אחת כמה וכמה מנבחר ציבור האמון על התחום? כיצד פספס את האנושיות העולה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו