המענה ליוקר המחיה: ממשלה ציונית רחבה

יוקר המחיה בישראל אינו רק סוגיה כלכלית, אלא אזהרה לאומית. כאשר סל הצריכה בישראל יקר משמעותית ביחס למדינות מפותחות, וכאשר הדיור והמזון - שני המרכיבים הבסיסיים ביותר בחיי משפחה - הופכים לנטל הולך וגדל, מדובר כבר לא רק בשאלה של מחירים. זו שאלה של אמון, של לכידות ושל עתיד החיים המשותפים כאן.

יוקר המחיה שוחק את רמת החיים בישראל ב־14%, ואין פלא שהוא מעודד הגירה. ה־OECD כבר קבע בסקר הכלכלי על ישראל לשנת 2025 כי רמת המחירים בישראל היא מהגבוהות בארגון, אף שהתוצר לנפש בישראל נמוך מממוצע ה־OECD; והפגיעה קשה במיוחד במשקי בית בעלי הכנסה נמוכה, שמוציאים כמעט את כל הכנסתם על מוצרים ושירותים חיוניים כמו מזון, דיור ותחבורה. גם בנק ישראל מציין שהמדיניות הכלכלית בשנת 2024 התנהלה לאור הצורך לייצב שווקים, להפחית אי־ודאות ולשמור על יציבות מחירים - כלומר, גם הבנק המרכזי מזהה שהאינפלציה, הסיכון והאמון הפכו לסוגיה מאקרו־כלכלית מרכזית.

הבעיה אינה שאין פתרונות. להפך: רבים מהם ידועים היטב. צריך להסיר חסמי יבוא, להגביר תחרות, לטפל בריכוזיות, לייעל רגולציה, להפחית ביורוקרטיה, להגדיל היצע דיור, להשקיע בתחבורה ציבורית ובתשתיות, ולבנות מנגנוני תמיכה ישירים והוגנים במקום הגנות עקיפות שמגולגלות בסוף אל הצרכן. ללא עיסוק מתמיד ורציני בבעיות אלה, לא נצליח לפתור את הגורמים המרכזיים למחירים הגבוהים בישראל.

ואם הפתרונות ידועים, הבעיה היא אפוא הפוליטיקה.

רפורמות משמעותיות דורשות ממשלה שמסוגלת לקבוע ולקדם סדר עדיפויות לאומי. ממשלה צרה, הנשענת על וטו מגזרי ועל הישרדות קואליציונית יומיומית, נוטה לעסוק בסוגיות צרות שמשרתות שותף כזה או אחר, והעיסוק בבעיות רוחביות - כמו יוקר המחיה - לא זוכה לטיפול כלשהו. די להיזכר בוועדה הציבורית למאבק ביוקר המחיה שעליה הוכרז כבר בשנת 2023 ושמעולם לא הוקמה, או בחוק ההסדרים המדולדל שאושר במסגרת התקציב האחרון ושהיה ריק מכל רפורמה משמעותית.

ממשלה ציונית רחבה, לעומת זאת, יכולה להפנות את האנרגיה השלטונית לבעיות הרוחב של הציבור הישראלי: יוקר המחיה, דיור, חינוך, ביטחון אישי, שירות ציבורי, פריון ותשתיות. אלו הנושאים שמחברים בין משפחה בקריית שמונה, זוג צעיר בראשון לציון, עצמאי בבאר שבע ומורה בירושלים.

זו אינה רק שאלה של "אחדות" - זו שאלה של ביצוע. רפורמות ביוקר המחיה מייצרות מפסידים בטווח הקצר, ומרוויחים רבים בטווח הארוך. לכן הן מחייבות לגיטימציה ציבורית רחבה, פשרות ויכולת לעמוד מול קבוצות לחץ. ממשלה צרה חוששת מכל איום פוליטי.

זו הסיבה שיוקר המחיה מחייב ממשלה ציונית רחבה. לא כפשרה פוליטית ריקה, אלא כתנאי מוסדי לביצוע. ממשלה רחבה של ימין ממלכתי, מרכז ושמאל ציוני תוכל להעביר תקציב אחראי, לקדם רפורמות מבניות, להפחית סיכון מדיניות ולשדר לשווקים ולאזרחים שהמדינה חזרה לנהל את עצמה ברצינות. זו בדיוק תפיסת הברית הציונית: ממלכתיות לפני מגזריות, אחריות לפני פוליטיקה, וישראל לפני המחנה.

יוקר המחיה הוא, אפוא, מבחן ציוני מפני שהוא נוגע לשאלה הבסיסית ביותר: האם מדינת ישראל מסוגלת להבטיח לאזרחיה חיים בכבוד, בביטחון ובתקווה. התשובה לא תגיע מעוד סיסמת בחירות, אלא מממשלה יציבה ורחבה שתדע לעשות את מה שממשלות צרות אינן עושות: להחזיר את המדינה לעבוד בשביל כלל אזרחיה. במקום ממשלה שעסוקה בעצמה, קרי: בסוגיות מגזריות צרות, דרושה הנהגה שרואה את הבעיות של המדינה. המאבק ביוקר המחיה הוא לא מאבק של ימין או שמאל - הוא מאבק על היכולת להמשיך לחיות כאן יחד.

עו"ד אריאל ברזילי הוא ראש הזירה המשפטית ב"יוזמת המאה"