"שירותי דת בלי הבדל אמונה"? כמו בדת מפלצת הספגטי המעופפת

במבט ראשון, הדרישה המטורללת של עיריית תל אביב מבתי הכנסת בתחומי העיר לחתום על התחייבות "לספק שירותי דת בלי הבדל אמונה", נראית כאילו נלקחה מספר סאטירה שלועג לביורוקרטיה ולהמצאותיה ההזויות. לכאורה, עוד אבסורד פקידותי בסגנון אפרים קישון.

האם על פי הגאון שהמציא את הדרישה ההזויה, בתי הכנסת אמורים להיות מבנים בלבד, שיספקו שירות - "בלי הבדל אמונה" - לכל מי שחפצים ליהנות מארבעה קירות ותקרה? אם כך הדבר, ולאמונה אין קשר ב"שירות" שבית כנסת אמור לספק, הרי ניתן לתבוע מבית כנסת להחליף את תפילת מעריב בטקס שאמאני אינדיאני, ואת הסליחות המסורתיות בחודש אלול בזמירות בודהיסטיות.

אם האמונה לא משנה, כמאמר העירייה, ומה שחשוב זה גיוון ושוויון - אך מעוותים, ברוח הפרוגרס המדומה של השמאל הקיצוני - בתי הכנסת ייהפכו לבתי פולחן. כל פולחן שהוא, גם של חסידי מפלצת הספגטי המעופפת. "שירותי דת בלי הבדל אמונה" הם כמו שירותי רפואה בלי הבדל מרפא. שום בית חולים לא יסכים שהעירייה תחייב אותו להכניס כל שיטה הטוענת ליכולת ריפוי, ללא הבדל של יחס מדע הרפואה כלפיה. וכך, אין לקבל שבתי כנסת יאולצו לתת במה לכל גחמה.

אך לפני שנייחס את הדרישה המגוחכת של העירייה לשיגעון של בכיריה, או סתם לחום יולי-אוגוסט, נזכור שהעירייה לא הציבה דרישה דומה בפני המסגדים בעיר. משמעות הדבר ברורה: הסיפור כולו נובע לא מטיפשות גרידא, אלא מכוונת מכוון לחולל מהומה ולהצית סכסוך מלאכותי על רקע דתי.

במקרה של עיריית תל אביב, זאת לפחות הפעם השנייה שבה במקום לפייס ולממש את העיקרון "חיה ותן לחיות", קברניטי העיר משתדלים ליצור מתיחות - בניגוד בולט לתושביה, שדווקא יודעים לחיות אלה עם אלה בשלום.

"שירותי דת בלי הבדל אמונה" זה כמו שירותי רפואה בלי הבדל מרפא. שום בית חולים לא יסכים שהעירייה תחייב אותו להכניס כל שיטה הטוענת ליכולת ריפוי

זוכרים איך לפני כשנתיים עיריית תל אביב ניסתה למנוע תפילת יום כיפור בכיכר דיזנגוף, רק כי מארגני התפילה רצו להציב מחיצה סמלית בין אזורי התפילה לגברים לאלה לנשים? העירייה יצאה מגדרה כדי להכשיל את התפילה. רון חולדאי ואנשיו ניהלו את העניין כאילו מדובר במסע צלב ובמלחמת קודש: הם דרשו לכפות דבר על אחרים, בשעה שהאחרים דווקא לא ביקשו לכפות דבר על אף אחד.

התנהלות עיריית תל אביב היתה כה בלתי הגיונית, שאפילו ביהמ"ש העליון, שרגיל ליישם את עקרון השוויון בצורה דווקאית, זרק אותה מכל המדרגות. גם הציבור וגם בית המשפט היו חכמים מן הדוקטרינרים של העירייה.

עמדת הציבור היתה חשובה מכל: הוא אותת בבהירות שמבחינתו, כל אחד יעשה כרצונו - מי שירצו יתפללו בהפרדה בדרך המסורתית, מי שירצו יסתכלו מן הצד, ומי שירצו יתפללו כראות עיניהם בחלקים אחרים של הכיכר. מלחמת דת לא באה לעולם, כי חוץ מהעירייה איש לא רצה בה.

גם הפעם הניסיון הבוטה של העירייה להכריח בתי כנסת להתיישר על פי אג'נדה פרוגרסיבית לא מייצג מאוויים אמיתיים של הציבור, ולכן הוא נראה הזוי גם בעיני אפיקורסים גמורים. יהודי ישראל, רובם ככולם, לא מעוניינים במלחמות דת. נקווה שגם מחרחרי ריב ומדון ימצאו לעצמם משהו מועיל יותר להתעסק בו.