60 שנה לאחר החורבן, העם היהודי לא שכח את המראות, את מעשי ההרג, את האונס, את הזוועה ואת החטופים שלא שבו. אחד מסמלי המרד של בר־כוכבא ברומאים היה לקחת את מטבע הניצחון הרומי "יהודה השבויה", Judaea Capta, ובו להטביע את סמל בית המקדש עם הסיסמה האיקונית "לגאולת ירושלים". המסר היה ברור: יש לגרש את הרומאים מהר הבית ולחדש את ימי המקדש כקדם.
תפקיד המטבעות היה להעלות את מורל הלוחמים והאוכלוסייה המקומית, אך הם מספקים תמונה חיה ומרהיבה של אחת מהתקופות המרתקות בהיסטוריה היהודית.
תפקיד המטבעות היה להעלות את מורל הלוחמים והאוכלוסייה המקומית, אך הם מספקים תמונה חיה ומרהיבה של אחת מהתקופות המרתקות בהיסטוריה היהודית. הם משקפים את התקווה, הנחישות וההתמדה של העם היהודי, ואת הביטוי החזותי שלהן בסמל המקדש. סמל של תקווה בעידן של חורבן.
תשפ"ה. כמעט 2,000 שנה לאחר החורבן, והמרחב החזותי בישראל שוב נטען: סיכות חטופים צהובות, תליוני מגן דוד, צמידים עם שמות חיילים ודגלי "עם ישראל חי" - כולם מבטאים שייכות, כאב ותקווה. אך בשבועות האחרונים תפס את מקומם סמל חזותי חדש־ישן: בית המקדש. אותו סמל מימי בר־כוכבא, ארבעה עמודים המסמלים את חזית בית המקדש וארון הברית בתוכו. בלי המילים "לגאולת ירושלים", אך עם אותה הכוונה.
היוזמה להפצת סיכות המקדש נולדה מחלומו של רס"ל (מיל') זיו חן ז"ל, לוחם מגדוד 630 שנהרג בקרבות בעזה. ערב חתונתו הוא ביקש לענוד סיכת מקדש בחופה. אשתו הלל הפכה את חלומו לפרויקט "זיו המקדש". מבחינתה, דווקא כשהאויב קורא למלחמה "מבול אל־אקצא" ודיוקן הר הבית מתנוסס בכל סלון בעזה, יש מקום להשיב את החלום אל לב השיח הישראלי.
בשבוע האחרון נתלה בצומת לטרון שלט חדש: "אל הר בית ה'". 12 כאלו נתלו ברחבי הארץ בחודש האחרון. מהלך עיצובי שפועל בנוף הישראלי לא כקישוט, אלא כקריאה אקטיביסטית: לשוב אל המקום הקדוש, לממש ריבונות רוחנית־לאומית ולהנכיח את הגאולה. סיכות הדש הקטנות המשיכו את הגל של תגי "משיח" ו"לירושלים פנינו". אותם פטצ'ים שחיילים חיברו לחולצות המדים, תוך הפרה של פקודות צה"ל, הפכו לאמצעי ביטוי אישי־ציבורי עז.
אם סיכות החטופים נענדות כסמל הזדהות עם כאב קולקטיבי ודרישה להשבתם - הרי סיכות בית המקדש נענדות כהצהרה של זהות, שייכות ושאיפה לגאולה, ובעיקר כרצון להשמיע קול. כמו סיכות החטופים, גם סיכות המקדש הן סמל זעקה, אך בעוד הראשונות מבטאות כאב ואובדן ודרישה לשינוי, השניות מבקשות לייצר גם חזון. הכרזה החדשה "Bring The Home Now", הלוקחת השראה מ"Bring Them Home Now", ממזגת את שני הקווים: החורבן והגאולה, ההזדהות והשאיפה.
ובתוך כך, כשהאידיאולוגיה מתלכדת עם המתודולוגיה, וכשהמרחב החזותי של ישראל הופך לשדה תודעתי, שאלת הגבול בין עיצוב ככלי ייצוג לבין עיצוב ככלי הפעלה אידיאולוגי נותרת פתוחה, טעונה וחיונית.