בכל שנה מחדש, תשעה באב משיב אותנו אל חורבן הבית, אבל גם אל חורבן היחסים שבין אדם לחברו. לא אויב חיצוני החריב את בית המקדש. לא צבא זר פילס את דרכו בזכות כוח הזרוע בלבד. אלה היו שנאת החינם. הפילוג. חוסר היכולת לראות באחר חלק מהשלם.
עשרות דורות חלפו מאז. העם היהודי חזר לארצו, ריבונות קמה, חברה תוססת נבנתה כאן. אך האתגר הקיומי של אז חוזר בדמות מודרנית, מוכרת מדי: שנאת חינם.
הפעם, היא לובשת בגדים אחרים. היא מתבטאת ביוהרה דתית, בתחושת בעלות מונופוליסטית של זרם אחד, ולעיתים מגזר אחד, על כל מה שנחשב ל"יהדות הנכונה". נדמה שככל שהשיח הציבורי מתלהט, כך מתמעטת הסובלנות. קיומם של זרמים אחרים, כמו התנועה הרפורמית או הקונסרבטיבית, נתפס לעיתים כאיום. האם ייתכן שבשנת 2025 יהודים מסוימים ירגישו פחות לגיטימיים רק כי הם מקיימים מצוות אחרת, או מאמינים אחרת?
הנתונים מחזקים את התחושה הזו. דוח של Jewish Federations of North America שפורסם באפריל 2025 מעלה כי רק כ־31% מהיהודים בצפון אמריקה חשים מעורבות גוברת בחיים היהודיים מאז אירועי 7 באוקטובר - ירידה לעומת השנה שקדמה לה. ובקרב צעירים, תחושת השייכות לעם היהודי ולמדינת ישראל נמוכה אף יותר. בישראל עצמה, סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מצא כי כ־40% מהציבור החילוני מרגיש שהמדינה מקדמת כפייה דתית - לא פלורליזם. אלו אינם רק מספרים. זו קרקע פורייה לשבר חברתי עמוק. וכמו תמיד בהיסטוריה היהודית, השבר מתחיל באיבוד הסולידריות.
המגזר החרדי מתיימר לעיתים לייצג את "היהדות האותנטית", כאילו שאר הזרמים, ואפילו הציבור הדתי־לאומי, הם טיוטות לא מחייבות. אבל היהדות לא ניתנה לרשות אחת. היא אינה רכוש פרטי של איש. היא מארג עשיר של פרשנויות, מסורות, זהויות. היא נבנתה ונבנית גם היום בידי נשים וגברים מכל קצות הקשת, בארץ ובתפוצות. הגיעה העת שנתחיל לדבר אחרת. לכבד גם כשאיננו מסכימים. לראות גם כשאיננו מזדהים. להבין שלכל אחד ואחת בעם היהודי יש מקום - לא רק בזכות, אלא כחלק בלתי נפרד מהשלם.
בעוד כחודשיים יתקיים בישראל הקונגרס הציוני העולמי - מוסד ותיק אך רלוונטי מתמיד, שמפגיש נציגים מכל קצות העולם היהודי: חרדים וחילונים, רפורמים ואורתודוקסים, צעירים ומבוגרים, מזרחים ואשכנזים. זהו רגע של פוטנציאל, אך גם של אחריות. כדי שהקונגרס ישקף באמת את רוחה של הציונות, עליו לשקף גם את רוח העם: מגוון, שוויוני, רחב.
חשוב לוודא שכולם מרגישים חלק - מכל זרם, השקפה ומגדר, בדיוק כפי שנקבע כבר בקונגרס הציוני הראשון. הרי לא די בייצוג פורמלי; ערכים הופכים למציאות רק כשכל קול זוכה להישמע ולהשפיע. חורבן לא מתחיל באבנים, הוא מתחיל בלב.
אבל גם תיקון - מתחיל משם.
כי הפעם שנאת חינם אולי לא תחריב את בית המקדש, אבל היא עלולה להחריב את הבית המשותף.
הכותבת היא חברת הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית ונציגת התנועה הרפורמית בה, ראשת המחלקה המובילה את הקונגרס הציוני העולמי (שיתקיים בישראל בחודש אוקטובר)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו