יש מפתח לשמירה על שקט מול איראן

המתקפה הצבאית רחבת ההיקףנגד פרויקט הגרעין האיראני בנתנז, באספהאן ובפורדוהביאה להישגים טקטיים וצבאיים חסרי תקדים. על פי חלק מההערכות, כ־60% ממשגרי הטילים הבליסטיים של איראן הושמדו, וכך גם כ־80% ממערך ההגנה האווירית שלה.

יכולותיה המודיעיניות והמבצעיות של ישראל הדגישו את עליונותה האסטרטגית ואת יכולתה לאתר, לחדור ולחסל דמויות מפתח ותשתיות רגישות בלב איראן.

ניסיון העבר, בעיקר זה של הסכם הגרעין מיולי 2015, מלמד כי ללא אכיפה קפדנית כל הסכם - ולא משנה מי ינסח אותו - יישחק במהירות מול הנחישות האיראנית

עם זאת, בתום "מלחמת 12 הימים" ולאחר ההצלחה הצבאית המרשימה, עולה שאלה מרכזית: איך למנף את ההישגים בזירה הצבאית להישגים בשדה המדיני־דיפלומטי. איך למנוע מאיראן לשקם את יכולותיה הצבאיות והגרעיניות? התשובה טמונה במילה אחת: אכיפה.

השלב המדיני קריטי לא פחות מזה הצבאי, והוא מחייב מעבר ממדיניות של הרתעה והתקפה למדיניות של הסדרה ואכיפה. תוצאות המלחמה הניחו על שולחן המו"מ של הקהילה הבינלאומית (וגם של ישראל) הזדמנות חד־פעמית. מנכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), רפאל גרוסי, הבהיר בעצמו את הנקודה הזו לאיראנים. עם כניסתה לתוקף של הפסקת האש בין ישראל לאיראן כתב גרוסי לשר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י על חשיבות שיתוף הפעולה עם הארגון לטובת הסכם מוצלח, והדגיש כי "צעד זה עשוי להוביל לפתרון דיפלומטי של הסכסוך ארוך השנים סביב תוכנית הגרעין".

ולכן, המטרה המרכזית של המהלך המדיני היא לנצל את חלון ההזדמנויות שנפתח, את העובדה שהמשטר האיראני חבול אך לא מושפל, כדי להגיע להסכם גרעין כולל וחדש עם איראן. גולת הכותרת של ההסכם צריכה להיות מניעת שיקומה של תוכנית הגרעין האיראנית, ומניעת פיתוח של טילים בליסטיים ארוכי טווח עם יכולת לשאת ראש קרב גרעיני. כדי להשיג יעד זה יש צורך בהסכם שיכלול מנגנוני פיקוח הדוקים, סנקציות, ובעיקר מנגנון אכיפה מחייב, אפקטיבי ובלתי מתפשר. במילים אחרות: חרב הענישה צריכה להיות מונפת מעל ראשה של איראן תמיד.

הדוגמה הטובה ביותר לחשיבות האכיפה מגיעה מלבנון. במסגרת הפסקת האש מ־27 בנובמבר 2024, וחידוש הבנות החלטת מועצת הביטחון 1701 מאוגוסט 2006, חיזבאללה נדרש לסגת צפונה לנהר הליטני, וכוחות צבא לבנון צריכים להתפרס בדרום המדינה. אבל ארגון הטרור השיעי מעולם לא חיפש לכבד הסכמים, ומאז נכנסה הפסקת האש לתוקף הוא מפר אותה פעם אחר פעם.

עם זאת, ההבדל בין ההבנות של 2006 לאלה של 2024 הוא שהפעם ישראל פועלת כדי לאכוף בכוח את ההסכם. "אמרתי פעמים רבות", הסביר ראש הממשלה נתניהו ב־27 בנובמבר, "הסכם טוב זה הסכם שאוכפים אותו - ואנחנו נאכוף אותו". ואכן, על פי נתוני מרכז עלמא, מאז סיומו של מבצע "חיצי הצפון" לפני שישה חודשים ביצע צה"ל בלבנון יותר מ־400 תקיפות - ממוצע של יותר משתי תקיפות ביום. המסר הוא חד וברור: הפסקת אש אינה מעניקה חסינות לפעילות טרור, אלא כפופה לאכיפה. כל הפרה תזכה לתגובה חמורה.

לכן, דין איראן צריך להיות דין חיזבאללה בלבנון. כשם שישראל פועלת כדי למנוע מחיזבאללה לשקם את כוחו ולהקים תשתיות טרור בדרום לבנון, כך היא חייבת לוודא שכל הבנה עתידית עם איראן תכלול מנגנוני אכיפה ברורים ונוקשים.

ניסיון העבר, בעיקר זה של הסכם הגרעין מיולי 2015, מלמד כי ללא אכיפה קפדנית כל הסכם - ולא משנה מי ינסח אותו - יישחק במהירות מול הנחישות האיראנית.

יש לנצל את ההצלחות הצבאיות של "עם כלביא", להפיק לקחים מיוזמות מדיניות קודמות ולהוביל להסכם שיעניק ביטחון לישראל ולעולם כולו.

אכיפה יעילה הכוללת פיקוח ובקרה ונכונות לפעול מיידית, לרבות באמצעים צבאיים, היא תנאי הכרחי לכך שהישגיה של ישראל יתורגמו לביטחון ממשי ויציב.