"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"החיים השתנו בשנייה אחת": השנה שחלפה מאז שאיבד את אשתו ושתי בנותיו

רג'א ח'טיב מטמרה איבד במתקפה האיראנית את אשתו מנאר ואת בנותיו שדא וחלא, ונותר רק עם בתו רזאן • שנה אחרי האסון שחרב את בית המשפחה, הוא מספר על המאבק היומיומי עם הגעגוע, הקושי לחזור לשגרה והניסיון לבנות מחדש חיים בצל האובדן הכבד

,עודכן
0השמעה
ח'טיב. "צריך לדאוג לבתי רזאן". צילום: ללא

רג'א ח'טיב מהעיר טמרה איבד במבצע עם כלביא לפני כשנה את אשתו מנאר (41), מורה במקצועה, את בתו שדא (20), סטודנטית מצטיינת למשפטים באוניברסיטת חיפה, ואת בתו חלא (14), תלמידת כיתה ט'. בתו רזאן היא היחידה שנותרה בחיים - ומאז האסון השניים, שנותרו לבדם, מנסים לבנות מחדש את חייהם בצל הכאב והאובדן הכבד.

בשנה האחרונה עברו רג'א ובתו טלטלה קשה. הוא צמצם את עבודתו כעורך דין בכמחצית, ומתקשה לחזור לשגרת החיים שהכיר. כיום הוא מתגורר עם בתו בדירה שכורה, הרחק מהבית ומהשכונה שבהם חיו במשך שנים. בית המשפחה נהרס כליל במהלך המבצע. "אני לא מעוניין לחזור לגור בשכונה שבה עמד הבית שלנו", מודה רג'א, "הכאב גדול מדי. גם לעבור באזור או לראות את המקום מרחוק מציף בי זיכרונות קשים".

לדבריו, זו היתה השנה הקשה בחייו. "אני עדיין מתקשה להאמין שאיבדתי את אשתי ואת שתי בנותיי. אנחנו מנסים להשתקם ולהמשיך קדימה, אבל הכאב מלווה אותנו בכל יום. אין יום שבו אני לא חושב עליהן, נזכר ברגעים המשותפים שלנו ושואל את עצמי איך החיים שלנו השתנו ככה בשנייה אחת.

"כרגע המטרה שלי היא לדאוג לבתי רזאן ולעזור לה לחזור למסלול החיים, למרות כל מה שעברנו. הדרך עוד ארוכה ולא פשוטה, אבל אני מאמין שבזכות האמונה, התמיכה של המשפחה והכוח שאלוהים נותן לנו נצליח להמשיך קדימה ולבנות לעצמנו עתיד חדש".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר