הכרזה על השגת הסכם להפסקת אש בין ישראל לבין איראן, דווקא ברגע שבו נראה היה כי איראן הולכת וכורעת תחת כובד המהלומות שספגה, החזירה רבים מאיתנו לנובמבר 2024, עת הוכרזה הפסקת האש, גם אז בלחץ אמריקני, שהביאה לסיומה של המלחמה בחיזבאללה בלבנון.
גם במקרה הלבנוני עוררה ההכרזה על הפסקת האש הפתעה ואף תחושה של חמיצות, שכן זו נתפסה כהושטת חבל הצלה לחיזבאללה, שעה שהארגון מצא עצמו מוטל על הקרקע בעקבות המכות שספג. ממילא התעורר החשש כי הפסקת האש תאפשר לחיזבאללה לשקם את כוחו, וכי לא ירחק היום שבו ינסה לשוב ולהרים את ראשו ולפעול נגד ישראל.
אלא שלמרבה ההפתעה, המודל הלבנוני של הפסקת אש מותנית, שבמסגרתה ניתנה לישראל יד חופשית לטפל בכל איום או הפרה של ההסכם, הוכיח את עצמו לעת עתה. ישראל לא הורידה לרגע את הרגל מהדוושה, ובגיבוי אמריקני מלא הוסיפה ללחוץ בכל הכוח על חיזבאללה ולהכות בו בכל פעם שניסה לחדש את הברחות הנשק ללבנון ולשקם את כוחו. את התוצאה ראינו במהלך המלחמה עם איראן, כאשר ארגון חיזבאללה נמנע מלהפר את השקט לאורך הגבול למרות החשש כי לא יעמוד בפיתוי או בלחץ האיראני ויצטרף למערכה.
את המודל הלבנוני חייבים להעתיק גם לאיראן, שכן רק בדרך זו יהיה אפשר לשמר ולהבטיח את הישגי המלחמה, ואלו רבים ואף היסטוריים. אחרי הכל, במהלך 12 ימי מלחמת איראן הראשונה שרטטה ישראל מחדש את פניו של המזרח התיכון והפכה למעצמה הצבאית המובילה בו, תוך שהיא דוחקת את איראן אל הפינה ומותירה גם את טורקיה של ארדואן מאחור.
מאז תפס משטר האייתוללות את השלטון בטהרן לפני 46 שנים, הוא השקיע עצמו במשימה אחת - כינון מרחב שליטה והשפעה המשתרע עד לחופי הים התיכון והאוקיינוס ההודי, מרחב שבו יש לאיראן שלוחות ובסיסים בכל המרחב הערבי, החל בתימן, עבור לעיראק, סוריה, עזה ולבנון. כדי להבטיח את השגת מטרותיה פעלה איראן להשיג יכולת גרעינית וארסנל של טילים המסוגל לאיים על כל נקודה במזרח התיכון, ובעתיד גם על אירופה.
השמדת ישראל נתפסה כיעד הכרחי בדרכה של איראן לשוב ולהפוך למעצמה שליטה במזרח התיכון, מה גם ששירתה את המאוויים האידיאולוגיים של משטר האייתוללות. בפרויקט זה, שנשא את השם "ציר ההתנגדות" או בפינו "ציר הרשע", השקיעה איראן מאות מיליארדים של דולרים, ובעצם היתה מגויסת כל־כולה לפרויקט הזה כמטרה עיקרית ואפילו יחידה שלה.
אלא שכל זה ירד עתה לטמיון. במהלך השנתיים האחרונות חוסלו בזה אחר זה מעוזיה של איראן בעזה, בביירות ובדמשק, ואילו עתה חוסל פרויקט הגרעין שלה ונפגע קשות פרויקט פיתוח הטילים ארוכי טווח. המלחמה החזירה את האייתוללות לנקודה שבה החלו את דרכם לפני חמישה עשורים, לאחר שאיבדו את כל ההשקעה העצומה שהשקיעו במפעל הזה, שהיתה יכולה להיות מושקעת בפיתוח המדינה וברווחת תושביה. כל איראני מבין זאת, ושעת חשבון הנפש עם כישלונו של המשטר בוא תבוא בלא ספק ביום מן הימים.
הבעיה היא שהמשטר האיראני נחוש לשקם את שנהרס ולהמשיך בדרכו, והוא גם אינו מסתיר את כוונתו זו. שהרי כל מהותו ותכלית קיומו הן המאבק להשמדת ישראל והשלטת הרצון האיראני על המזרח התיכון.
חשוב אפוא להגיע להבנה עם האמריקנים, ולפיה כמו במקרה של לבנון, ולמרות ההבדלים בין הזירות, גם במקרה של איראן תישמר לישראל, וכמובן גם לארה"ב, יד חופשית לפעול בכל פעם שהן מזהות איום מתפתח או ניסיון של האיראנים לחדש את פרויקט הגרעין ואת פרויקט הטילים שלהם.
שהרי אחרת, תתחיל הספירה לאחור לקראת סבב העימות הבא בינינו לבין איראן, והישגינו במלחמה הזו יירדו לטמיון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו