צביעות נציב האו"ם: פרעות ביהודים זה בסדר, לנסות לעצור אותן זה "טיהור אתני"

פולקר טורק, פקיד אפור שמתהדר בתואר "הנציב העליון של האו"ם לזכויות האדם", סיפק בסוף השבוע האחרון - בלי להתכוון - שירות חשוב לציבור ההורים, אשר מתקשים להסביר לילדיהם את משמעות המושג "צביעות". מעתה, מי שרוצה להמחיש לילדו הקט צביעות מהי - שיביא כדוגמה את טורק (ואת הארגון שהוא מייצג), ומובטח לו שהילד יבין את פירוש המושג הבעייתי חיש מהר.

"אנחנו חייבים לעצור את השיגעון הזה", קרא טורק בהתכוונו לפעילות הגוברת של צה"ל נגד חמאס, ואף כינה אותה "טיהור אתני". שום דבר אחר מהאירועים שהתרחשו סביב עזה בשנה וחצי האחרונות לא עורר אצלו תגובה דומה. לא הטבח הברברי שביצעו מחבלי עזה באזרחי ישראל ב־7 באוקטובר 2023. לא חטיפת בני ערובה ישראלים, לרבות זקנים, תינוקות וילדים. לא ההתעללות בחטופים, מעשי האונס והשימוש בהם כבמגינים חיים. לא ירי הטילים על ערים ויישובים ישראליים. לא הפיכת בתי החולים ובתי הספר של עזה למעוזים צבאיים. לא גניבת הסיוע ההומניטרי, שסופק על ידי ישראל, מאוכלוסייה עזתית. וגם לא שאר פשעי המלחמה שעשו ועושות יום־יום על ידי החיות ההולכות על שתיים, שכלל לא טורחות להסתיר כי כוונתן ומטרתן לבצע ביהודי ישראל כולם את מה שחוללו לתושבי העוטף ב־7 באוקטובר.

כל אלה, על פי "מר צביעות" מהאו"ם, אינם שיגעון, ואותם לא צריך היה לעצור. לרצוח יהודים ולשלול מהם אפילו רמה מינימלית של זכויות האדם - זאת נורמה. להתנגד למעשי המחבלים ולהילחם בהם, כדי לא לאפשר שהשואה בזעיר אנפין תתרחש שוב - זהו, אליבא דטורק, שיגעון. לשפוך דם יהודי מותר; להכות בשופכי הדמים אסור.

העולם ההפוך של מוסדות האו"ם כבר סיפק פנינים אנטישמיות לרוב, אולם הפעם ארסנל הצביעות שלו התחדש בפריט חדש: האשמת ישראל בטיהור אתני. מדוע טורק שלף אותו דווקא עכשיו? הסיבה נעוצה בתוכנית טראמפ, ובהופעה של אפשרות ממשית לפתרון ראוי והוגן לסכסוך הארוך בין ערביי הרצועה ליהודי ישראל ולמניעת אלימות ומלחמות בעתיד. התוכנית של טראמפ לעתיד עזה היא החלום הרע של האו"ם ושל צבא הפונקציונרים שלו דווקא משום שהיא עשויה להצליח.

רק תחשבו על זה: אם האוכלוסייה נטולת העתיד של הרצועה תועתק - במסגרת הסדר - למקום ידידותי, ותשתקע בו באמצעות סיוע בינלאומי - ירוויחו כולם, חוץ מאלה שחולמים לכוון את האוכלוסייה הזאת למאבק נצחי בישראל, וחוץ מפקידי האו"ם כמובן.

אם טורק היה מעוניין בעתיד טוב לאוכלוסייה העזתית, הוא היה הראשון לתמוך בתוכנית טראמפ ולחפש דרכים לקדם אותה בלי דיחוי. מימוש התוכנית ישחרר את העזתים מעול הדיכוי של חמאס והקיצוניות, יסלול להם נתיב אל חיים נורמליים, בלי חינוך לרצחנות ובלי שטיפת מוח אנטישמית, בלי דיכוי של נשים ובלי כפייה אסלאמיסטית. סוף־סוף התקציבים שיינתנו על ידי הקהילייה הבינלאומית לא ייגנבו בידי חמאס ולא יתועלו לבניית מנהרות ולהברחת טילים. במקום זאת הכספים האלה יוכלו לשמש לחינוך ראוי, רפואה, רווחה, פיתוח הון אנושי וכן, גם להנחלת הכבוד לזכויות האדם.

לולא הצביעות מרקיעת השחקים של פולקר טורק וחבריו לתעשיית השקרים של האו"ם, תסריט כזה צריך היה להיות פסגת השאיפות שלהם. באמצעותו ניתן להבטיח שמירה על זכויות האדם של כל הצדדים, הערבים והיהודים, ובעיקר למנוע אובדן של חיים נוספים בעתיד.

אלא שזכויות האדם לא באמת מעניינות את מי שאמון עליהן בארגון הרקוב, והוא יעשה הכל כדי למנוע מהעזתים לעזוב את הרצועה, שהפכה כתוצאה מפשעיהם לעיי חורבות, וכדי לא לאפשר להם עתיד טוב יותר. הוא יעדיף להפוך אותם לבני הערובה הנצחיים של מעגל השנאה והדיכוי, פרי ידי חמאס, ולהאשים את ישראל המתגוננת ב"טיהור אתני". הוא ימשיך לדבר גבוהה־גבוהה על ערכים נעלים, ובפועל לדון ערבים ויהודים להמשך הקזת דמים.

זוהי, למקרה שתהיתם, בדיוק הגדרת הצביעות, ואין כמו אדון טורק כדי לסמל אותה בצורה מושלמת.