רונן בר בעקבות "העסק הביש"

תצהיר ראש שב"כ המפוטר רונן בר נושא חותם של הסחת דעת מניפולטיבית של מפקד כושל, שלא מבין כי חובתו להתפטר ולמנוע פגיעה בארגון שלו תוך כדי מלחמה.

הוא הופך את היוצרות, ומציג את חובותיו - למנוע חתרנות מדינית של "לשעברים" תחת שירות המילואים ערב המלחמה, ולהגן על שלום ראש הממשלה ומשפחתו בפני איומים ברורים - כאילו אלה הוראות בלתי חוקיות של רה"מ נתניהו.

בר מרשיע את עצמו בתצהירו לבג"ץ. אמנון לורד חיבר כאן לאחרונה את הנקודות לקו ברור, וחשף את אחת המניפולציות שלו. תחקיר הקרב על קיבוץ עין השלושה מגלה שהקיבוץ ניצל מפני שעקב תקלה מבורכת, הגדוד שהוצב שם לא קיבל את ההוראה הקטסטרופלית של פיקוד דרום ואוגדת עזה להוריד כוננות ולהסיג כוחות מקרבת הגבול.

למרבה הכאב, ה"תקלה" לא קרתה בבארי ובניר עוז. ובר הוא־הוא המספק לנו בתצהירו את ההסבר להוראה הפטאלית: "תמונת המודיעין שהחלה להצטבר הצביעה על חריגה, שהוערכה באופן שגוי כדריכות חמאס לפעולה ישראלית". "הוערכה" - בלי לציין מי העריך, והרי ברור ששב"כ בראשות בר הוא המעריך.

קרוב לוודאי שההערכה השגויה הזאת הוליכה לעצת האחיתופל להוריד "כוננות עם שחר" כדי למנוע "מיסקלקולציה", למנוע הפחדה של חמאס שתגרור אותו להסלים, כביכול שלא מרצונו. מכאן אפשר להבין מדוע לא הוזעק ראש הממשלה בלילה - מחשש שיורה על פעולות שידחפו את חמאס להסלים. לורד מתאר כך את הכשל שבר חשף על עצמו בתצהירו: "לא להראות סימני כוננות כדי להרגיע את האויב, ממש כפי שקרה ב־6 באוקטובר 1973", ומשווה בצדק את האסון ההוא לאסון שקרה בדיוק 50 שנה אחר כך.

אבל כדאי להשוות את תצהירו של בר גם לפרשה אחרת - לא קטסטרופלית כמו פרשת בר, אבל מאירת עיניים בכל הנוגע להטעיית הציבור אז ועתה: "העסק הביש" של 1954, שהתגלגל ל"פרשה" הפוליטית של 1960.

ראש אמ"ן דאז בנימין ג'יבלי ושר הביטחון דאז פנחס לבון ביצעו תעלול מניפולטיבי, דומה באופיו לתצהיר הערמומי של בר, והצליחו לגנוב את דעתו של חלק מהציבור. בעסק הביש חברו לבון וג'יבלי מאחורי גבו של ראש הממשלה, והורו לבצע במצרים פעולות חבלה נגד מטרות בבעלות ארה"ב ובריטניה, כדי שייראו כפעולות טרור של מצרים ויסבכו את יחסי שלוש המדינות.

ברור שזו היתה קנוניה ששניהם רקחו ביחד, אבל כשהיא נכשלה ונחשפה - הם האשימו זה את זה, והצליחו למסגר את הכישלון תחת הכותרת "מי נתן את ההוראה". התשובה פשוטה: שניהם, ובכלל לא חשוב מי מהם היה הלוחץ האחרון על הכפתור.לנוכח האשמות בן־גוריון, לבון הצליח לעשות אז מה שבר מנסה לעשות עכשיו: הוא גייס לצידו את כל האנשים שעייפו משנות שלטונו הארוכות של בן־גוריון. למפלגות האופוזיציה, לאישים כמו הפרופסורים רוטנשטרייך וטלמון, וגם ליריביו של בן־גוריון במפא"י - לכל אלה כלל לא היה חשוב שהמסגור של לבון וג'יבלי אבסורדי וששניהם נושאים באחריות.

בר הוא־הוא המספק לנו בתצהירו את ההסבר להוראה הפטאלית: "תמונת המודיעין שהחלה להצטבר הצביעה על חריגה, שהוערכה באופן שגוי כדריכות חמאס לפעולה ישראלית"

יריביו המתרבים של בן־גוריון עצמו עיניים מול האמת הפשוטה, מפני שהם היו מעוניינים בתוצאה פוליטית מסוימת: הדחת בן־גוריון. בר מנסה עכשיו לעשות משהו דומה, בתפרים גסים ומרושלים: לגרום לאנשי "רק לא ביבי" לעצום עיניים מול אשמתו הברורה, ולמצב עצמו כקרדום בידם לחפור בו קבר פוליטי לנתניהו.

אבל אחריותו של בר ברורה מדי, שקריו בוטים מדי ונזקיו כבדים מדי. לא ייתכן שבשעת מלחמה גורלית, ראש שב"כ כושל יישאר בתפקידו. מתנגדי נתניהו צריכים להבין שהציבור רואה. לא תיסלח פגיעה נוספת בביטחון. בר חייב ללכת הביתה מייד. זה אינטרס חיוני של כולנו.