אני לא מכירה ישראלי אחד שלא כמה לסיים את המלחמה. אני גם לא מכירה משפחות מילואים שמייחלות להימשכותה, בטח שלא אימהות ואבות ללוחמים.
אין ישראלי אחד שלא רוצה לסיים את המלחמה הארורה שנכפתה עלינו לפני כשנה וחצי. באיחור ניכר יצא בשבוע שעבר ראש הממשלה בהצהרה תקשורתית והסביר את המשמעות של "סיום המלחמה". איכשהו, הנרטיב של חמאס ניצח גם כאן.
הם דורשים את סיום המלחמה תמורת השבת החטופים - האם יש מישהו שלא רוצה את החטופים כולם ואת סיום המלחמה? לכאורה, ווין־ווין. גם נסיים את ה"הותר לפרסום" האיום, וגם נשיב את אחינו ואחיותינו הביתה.
אלא ש"סיום המלחמה" זו שפה מכובסת לכניעה. המשמעות של סיום המלחמה עכשיו תמורת אחרון החטופים היא כניעה לנאצים שרצחו, אנסו וחטפו. בפועל, מדובר על נסיגה מוחלטת מהרצועה, כולל ציר פילדלפי והפרימטר החיוני כל כך. מדובר על הפסקת אש של שנים, כולל ערבויות בינלאומיות והחלטה במועצת הביטחון, שתמסמר את ישראל שנים קדימה. בפועל מדובר על שיקום עזה, הזרמת מיליארדים לבנייה מחדש של ארץ הטרור שמעל ומתחת לאדמה. בפועל מדובר על אספקה בלתי מוגבלת של "סיוע הומניטרי", שהוא כידוע לא רק קמח ותרופות, אלא בטון, ברזל וציוד הנדסי, לטובת שיקום מכונת המוות של חמאס.
הדיון המהותי וקורע הנפש על שתיים ממטרות המלחמה, השבת החטופים וחיסול חמאס, הפך למפלצת. אותן עצומות מאוסות מהעבר הפכו לעצומות הקוראות לסיום המלחמה תמורת השבת החטופים. זו כמובן אותה גברת בשינוי אדרת. אלה אותן יחידות, אותם חותמים, וכפי שבעבר הסרבנות חוררה את ישראל, כך גם המכתבים הללו שקוראים לסיום המלחמה. כי סיום הוא כניעה, ולשם חמאס דוחף, בתעמולה גבלסית מודרנית.
בשבת האחרונה נפל לוחם צה"ל בקרב בעזה ושתי לוחמות נפצעו קשה. "שברנו את החרב שלכם ביום מלא עוז", התרברבו בחמאס, "נתפרק מהנשק רק אחרי שנקצור את ראשיכם ב'יום המפגש'". האירוע הקשה היה בפרימטר, לא בעומק הרצועה. המחבלים חדרו לשם, ירו אר.פי.ג'י ונשק קל לעבר האמר במרחק קצר מאד מניר עם ומפלסים. אם נסכים כעת לסיום המלחמה כשחמאס על הרגליים, יישובי העוטף מופקרים לגמרי.
גם "נחזור להילחם אחר כך" זו חיה שלא קיימת, כי חמאס, כפי שכבר ניתן להבין, אינו טיפש. הם ידרשו ערבויות בינלאומיות, יעמדו מחדש על הגבול, יתחמשו וישקמו את רשת המנהרות. מי יחזור לגור בעוטף במצב כזה? האמונה ב"צבא הכי חזק במזרח התיכון" לא עובדת וגדר מערכת משוכללת משולה לקרטון. ברגע שמדינת ישראל תחתום על הפסקת אש שמשמעותה הפסקת המלחמה, היא לא תוכל לשוב ולהשמיד את חמאס.
למרות הקושי, אנחנו בדרך להכרעה. היא איטית ויקרה, והחטופים מפעמים בליבנו יום־יום. אבל כדי לא לשקר לעצמנו, חייבים לדבר דוגרי: הפסקת המלחמה עכשיו משמעה שיקום מוחלט של המבנה השלטוני והצבאי של חמאס
חבר טוב, לוחם מילואים, כתב השבוע: "כשעולים כאן לעמדה ומסתכלים מזרחה רואים את רעים ובארי, את אופקים ונתיבות, ובמקביל מאחוריהן את באר שבע וקריית גת עם הר חברון ברקע. אבל כשמסתכלים מערבה רואים היטב את המגף הצה"לי, סוף־סוף יושב על הגרון העזתי שמנסה להתחמש מחדש. זה מתרחש במקביל לעצירת האספקה לחמאס וניסיונות ליצירת מערך הומניטרי ששולל מחמאס את הנכס הזה. וזה מתרחש בתודעה של רציפות ולא במשחק של גז־ברקס".
למרות הקושי, אנחנו בדרך להכרעה. היא איטית ויקרה, והחטופים מפעמים בליבנו יום־יום. אבל כדי לא לשקר לעצמנו, חייבים לדבר דוגרי: הפסקת המלחמה עכשיו משמעה שיקום מוחלט של המבנה השלטוני והצבאי של חמאס, אותו הצלחנו לחורר בעוצמה ובדם במלחמה הזו. ולכן, המחיר אינו סיום המלחמה, שמשתמע כבונוס לעם ישראל, אלא כניעה והפיכת הטבח לאירוע המשתלם ביותר אי־פעם עבור הטרור המוסלמי.
ערב יום השואה, שנה וחצי אחרי האירוע הקשה ביותר שחווינו מאז השואה, חשוב להגיד שאת הנאצים המודרניים חייבים להשמיד. פשוט אין לנו ברירה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו