1. מה משמעות חוסר נכונות שופטי העליון להגיע לפשרה עם שר המשפטים? לא היינו בסרט הזה טרם השבעה באוקטובר? עכשיו מבקשים מהם לצאת מהבועה ולראות את העם. הוא אינו עשוי מבני אלים שרק הם זכאים לשפוט לפי דעתם הבלעדית. הציבור כולל דעות שונות כיצד להגיע אל הטוב ולהשכין שלום בינינו. פרשנות החוק במיוחד, תלויה באישיות המיוחדת המפרשת. לכן זקוקים לגיוון בביהמ"ש העליון. אז מדוע מתעקשים העליונים לא להתפשר? כי הם יכולים. הם גם סבורים שהממשלה מורתעת בשל המלחמה ובשל מאורעות שנת הרפורמה. ומה עם הצדק, ההגינות, המוסר וההתחשבות בזרמים השונים? שאלה טובה. מבחינתם, גיוון בהרכב החברתי של השופטים הוא בעייתי. הם לא יתנו אפילו למועמד אחד שלוין מציע לשבת על כס השיפוט. פשרה היא עניין לחלשים, גם אם נעשית על חשבונו.
שופטים נכבדים, לא לעולם חוסן. ככל שתאחזו יותר בקרנות המזבח ותסרבו לתת לאחרים להיות שותפים אתכם במעשה השפיטה, כך תיחשף יותר ערוות השיטה. גם אנשים פשוטים מבינים את העוול. אדוני נשיא המדינה יצחק הרצוג, אולי תיכנס בעובי הקורה ותביא לפשרה? שבענו די.
2. התקבצו היהודים ביהופיץ ותהו מה אפשר לעשות שלא עשינו עדיין? במשך יותר משנה שידרנו להמוני החלכאים שאיננו יכולים לשרות עם אלוהים ועם אנשים, כי לא נוכל להם. שיננו באקדמיה ובתקשורת שהמילה "ניצחון" איננה "מושג אתי". סיפרנו שלא ניכנס לרפיח, שלא נחזיק מעמד במלחמה ממושכת, שמחיר המלחמה מול חיזבאללה יגבה יותר מ-15 אלף קורבנות, שמשטר אסאד יחזיר את הסדר לרחובות, שאיראן סגרה עלינו, שיהיה רע רע רע. מקהלת העורבים מלווה אותנו מאז ומתמיד. פלאי פלאות. המזרח התיכון משנה את פניו, חמאס נמחק לאטו, חיזבאללה הפך לצל של עצמו, סוריה של אסאד נכנסה לדפי ההיסטוריה, ואיראן ממתינה לתורה.
ומה ביהופיץ? החדשות המסעירות הן האם המנצח על המערכה ההיסטורית הזאת קיבל מאתר זניח "סיקור חיובי" בתמורה לשוחד שהשופטים כבר הודיעו לתביעה שלא היה. יהופיץ כשם גנרי לעיירות בגולה, שם המשיכו יהודים להתעסק ביום קטנות, שעה שמסביב רעמו פעמי משיח.
3. "אָז אָמַר הַשָּׂטָן: הַנָּצוּר הַזֶּה, אֵיךְ אוּכַל לוֹ?" אלתרמן זיהה את הבעיה הפנימית בתוכנו מיד לאחר מלחמת ששת הימים, שעה שהעילית הוותיקה לא יכולה הייתה להכיל את הניצחון המדהים והתמלאה פחד לנוכח חבלי הארץ החדשים שחיברו את המוני העם עם עברם ואמונתם. הוא הבין שהפעולה שעלולה לסכן עמוקות את המפעל הציוני היא ערעור תחושת הצדק. וכך תיאר זאת בשיר קטן שנמצא במגירתו לאחר מותו. הפעולה פשוטה ופגיעתה קשה: "לֹא אֱטֹל כֹּחוֹ, וְלֹא רֶסֶן אָשִׂים וָמֶתֶג, וְלֹא מֹרֶךְ אָבִיא בְּתוֹכוֹ, וְלֹא יָדָיו אֲרַפֶּה כְּמִקֶּדֶם" – את זה לא הצליחו אויבינו לעשות. שאו עיניים סביב וראו את גודל הישועה שאנחנו בעיצומה. מה שנותר זה לפגוע בתודעת הצדק שלנו: "רַק זֹאת אֶעֱשֶׂה: אַכְהֶה מֹחוֹ, וְשָׁכַח שֶׁאִתּוֹ הַצֶּדֶק". אכן, אסור לשכוח שהצדק אתנו. זכרו את מוראות השבעה באוקטובר, היכן היינו אז והיכן כעת.
4. ועוד מישראל החדשה: סגרנו את שגרירות ישראל בדבלין. אירלנד היא אחת המדינות היותר קשות לדיפלומטים ישראלים (וליהודים בכלל). המדיניות שלה חותרת להחליש את ישראל ופוגעת בביטחון ישראל. האנטישמיות הפכה שם לקו מדיני לגיטימי שהוביל את הקו האנטי ישראלי התקיף באיחוד האירופי. יש גבול לכמות היריקות שהממשלה האנטישמית הזאת המטירה עלינו. המחאות הרפות של ישראל גרמו לאנטישמים בדבלין לחשוב שהיהודים יספגו הכל. גם בפעילות דיפלומטית יש רגע שבו צריך לדעת לשבור את הכלים כדי לזעזע את הסטטוס קוו הבעייתי, בתקווה לבנות מחדש ברגע שהאירים יתעשתו. עד אז, אין לנו מה לחפש שם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו