ציר הרשע מתמוטט? ישראל מושיטה לו יד!

מאז 7 באוקטובר ישראל מצויה במלחמת קיום נגד אויב שגמר אומר להשמידה: חמאס, ובעקבותיו חיזבאללה ונאמניה של איראן בתימן ובעיראק, וכל אלו - בניצוחה של טהרן.בשאר אל־אסדלא הצטרף למערכה, אבל אין לטעות בו: הוא היווה חוליה קריטית בציר הרשע, שכן הוא אפשר וגם סייע להפוך את חיזבאללה לאיום קיומי עבורנו.

את מלחמת הקיום שנכפתה עלינו התחלנו מנקודת השפל הקשה ביותר שידענו מאז הקמת המדינה, אך במהלך החודשים האחרונים השתנתה התמונה. הגבורה והתעוזה של לוחמי צה"ל וחוסנה של החברה הישראלית הובילו אותנו לשורה של הישגים חסרי תקדים במאבק נגד האויב. אבל דווקא רגע לפני ההכרעה והניצחון - מישהו שם למעלה התעייף, ואולי קיבל רגליים קרות, ותנופת מתקפת־הנגד של ישראל על אויביה נקטעה.

זה התחיל באיראן, שאותה תקפנו בסוף אוקטובר האחרון בתגובה למטח של מאות טילים ששיגרה לעברנו. התקיפה הישראלית פגעה קשות במערכי ההגנה האווירית והייצור הצבאי של איראן, ובכך חשפה את חולשתה ואת פגיעותה. אך ישראל נמנעה מלפגוע ביעדים אסטרטגיים צבאיים וכלכליים, וכן בתוכנית הגרעין של איראן, אף על פי שהתברר כי יכולת התגובה של מדינה זו מוגבלת. אפשר שעצרנו בלחץ אמריקני, ואפשר שבחרנו להתמקד בלחימה בעזה ובעיקר בלבנון.

מאיראן - ללבנון: לפני שבועיים בלמנו את עצמנו רגע לפני השגת הכרעה בזירה הלבנונית, ונתנו את הסכמתנו להסכם הפסקת אש מפוקפק שאיש בישראל לא מאמין כי יחזיק מעמד לאורך זמן. חיזבאללה עמד בפני קריסה, אם לא חיסול מוחלט. פעיליו נסוגו מפני כוחות צה"ל בדרום לבנון, והמכות שספגו הארגון ותומכיו המיטו עליהם אסון שכמותו לא ידעו מעולם. אך אז הגיעה הפסקת האש - ולחיזבאללה ניתן חבל הצלה שעלול לאפשר לו להתאושש ולשקם את כוחו.

ולבסוף, בסוריה הפתיעו המורדים כשהנחיתו מכה קשה על משטרו של בשאר אל־אסד, עד כדי איום על עצם קיומו. האיראנים מיהרו להתגייס לטובתו, ולפי דיווחים בתקשורת הם משגרים לסוריה מיליציות פרו־איראניות מעיראק, שעד אתמול עסקו בשיגור טילים וכטב"מים לעבר ישראל, וכן את אנשי חיזבאללה מלבנון. כל אלו עשויים להכריע את המערכה לטובת אסד, כפי שעשו בעשור הקודם.

ומה עושה ישראל נוכח האפשרות של נפול אויביה? לא כלום! אמת, לאסד יש מליצי יושר בישראל המזהירים מפני המורדים האסלאמים, ומזכירים כי מדובר בנשיא שקול וזהיר שהקפיד לשמור על השקט לאורך הגבול ברמת הגולן; אבל לכך יש לענות כי אסד הוא איראן וחיזבאללה, תמיד היה ותמיד יהיה, ו"בחירה בו" פירושה מתן דריסת רגל מחודשת לאיראן בסוריה, ומכאן קצרה הדרך לשיקום כוחו של חיזבאללה בלבנון, גם אם בעוד כמה חודשים או שנים.

ישראל לא צריכה להתערב במלחמה בסוריה - אבל אסור לה לאפשר לשלוחי איראן, שעד אתמול ירו עלינו טילים מעיראק ומלבנון, לפעול על אדמת סוריה ולהתבסס בה. ואסור לה גם להניח לאיראן להעביר לסוריה אמצעי לחימה שסופם שיגיעו לידי חיזבאללה, כפי שקרה בעבר.

לאסד יש מליצי יושר בישראל המזהירים מפני המורדים האסלאמים, ומזכירים כי מדובר בנשיא שקול וזהיר שהקפיד לשמור על השקט לאורך הגבול ברמת הגולן

תמיד יש לנו הסברים למה לא לעשות דבר. הוסבר לנו כי לא היכינו באיראן מכיוון שהיה עלינו להתמקד בלבנון. אחר כך נאמר לנו שצריך להפסיק את האש בלבנון כדי להתרכז באיראן, ועתה יש המסבירים לנו שאין לפעול בסוריה כי עלינו לשמור על השקט בלבנון ולהבטיח יכולת פעולה לעתיד לבוא באיראן. אבל בשורה התחתונה, אם אכן אנו מצויים במלחמה על עצם קיומנו - אין מקום לגלות ג'נטלמניות בנפול אויבינו בתקווה שהם יזכרו לנו חסד כשישובו לעמוד על רגליהם. זה לא קרה לפני עשור עם אסד, ולא עם חיזבאללה ועם איראן כשאלו באו לסייע לאסד במלחמתו באויביו - וזה לא יקרה גם הפעם.

כך לא מנהלים מלחמת קיום מול אויב אכזר המבקש להשמידנו, וכך גם לא מנצחים בה.