כמו לבנט, גם לסער מותר לזגזג

שאלת מינויו של גדעון סער לתפקיד שר הביטחון במקומו של יואב גלנט, אשר נכון לכתיבת שורות אלוירד מן הפרק לאור הודעתו של סער שהוא מוותר על הצעתו של נתניהובשלב זה בעקבות ההתפתחויות האחרונות בלחימה מול חיזבאללה, העסיקה רבות את המערכת הפוליטית.

מצד אחד, יש הקוראים להחלפת גלנט בשל מערכת היחסים העכורה שלו עם נתניהו ולנוכח הפער התפיסתי ביניהם בסוגיית מטרות המלחמה ועסקת החטופים, בהנחה שסער יוכל לאתגר את מערכת הביטחון ולהביא למימוש אג'נדה התקפית יותר מול חמאס וחיזבאללה.

חשוב לזכור שפוליטיקה היא משחק המשלב בין אידיאולוגיה לאינטרסים, והחוכמה של פוליטיקאי מוצלח היא לדעת לשלב בין שני האלמנטים הללו

מנגד, יש הטוענים שמדובר במהלך פוליטי חסר תוחלת ביטחונית של הדחת שר ביטחון מכהן במהלך מלחמה. לשיטתם, פעולה זו רק משרתת את אינטרס ההישרדות הפוליטי של נתניהו מצד אחד ואת מעמדו הפוליטי והציבורי של סער הנמצא בשפל המדרגה מנגד, בעוד מפלגתו של האחרון אינה עוברת את אחוז החסימה בסקרים.

מערכת היחסים בין נתניהו לסער ידעה עליות ומורדות. השיא הגיע כאשר סער קרא תיגר על מנהיגותו של נתניהו והתמודד נגדו על ראשות הליכוד בדצמבר 2019 טרם בחירות 2020, ניסיון שהסתיים במפח נפש לסער, שזכה ב־27 אחוז מהקולות בלבד, לעומת 73 אחוז לנתניהו. שנה לאחר מכן הגיעה היריבות הפוליטית בין השניים לשיאים חדשים, כאשר לפני בחירות 2021 פרש סער מהליכוד והקים את מפלגת תקווה חדשה, שחרטה על דגלה להביא לסיום שלטונו של נתניהו.

זמן קצר לאחר מכן נראה היה לרגע שסער אכן מהווה אלטרנטיבה שלטונית לנתניהו, כאשר בתחילת דרכה קיבלה תקווה חדשה בסקרים 18 מנדטים. אולם התוצאה בבחירות היתה כה מאכזבת, לאחר שמפלגתו של סער זכתה בשישה מנדטים בלבד - דבר שלא מנע ממנו להצטרף לממשלת בנט־לפיד ולהתמנות לשר המשפטים, ובכך לשלוח את נתניהו לתפקיד יו"ר האופוזיציה.

על כן, לנוכח היריבות הפוליטית, ויש שיאמרו האיבה הרבה בין השניים שחצתה מזמן את המוסדות הפוליטיים, רבים - בעיקר ממחנה מתנגדי נתניהו - אינם מעכלים מה עובר על סער.

רק לאחרונה הוא ניהל עם יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן משא ומתןלהקמת מפלגת ימין חדשהשלא צלח, וכעת לפתע הוא חוזר לזרועותיו של שנוא נפשו הפוליטי, וזאת בניגוד לכל הצהרותיו והבטחותיו בעבר, שבשום מצב לא יצטרף לממשלת נתניהו.

חשוב לזכור שפוליטיקה היא משחק המשלב בין אידיאולוגיה לאינטרסים, והחוכמה של פוליטיקאי מוצלח היא לדעת לשלב בין שני האלמנטים הללו. אכן הזיגזג של סער בהחלט מריח לא טוב, כולל המהלך להדחת גלנט, שללא ספק מכל חברי הכנסת בליכוד, ואולי גם בכנסת, הוא המתאים והראוי ביותר לתפקיד שר הביטחון. לעומת ניסיונו הצבאי העשיר של גלנט, שאלמלא פרשת הפלישה לקרקע ציבורית במושב מגוריו עמיקם היה מתמנה לרמטכ"ל, לסער אין כלל ניסיון ביטחוני מלבד חברות בקבינט הביטחוני.

בפעם האחרונה שבה מונה אדם חסר ניסיון ביטחוני לתפקיד שר הביטחון (עמיר פרץ), הציבור הישראלי מתח ביקורת קשה על כך שצה"ל ניהל מערכה לא מוצלחת במהלך מלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006.

סער, שקורא לקידום תפיסה של הכרעה, במקום התשה ושחיקה, בכל הגזרות שבהן ישראל נלחמת, אמנם זגזג שוב, אבל לחלוטין לא פסל את מינויו לתפקיד בעתיד ואף הדגיש ש"האסונות הצבאיים והאסטרטגיים הגדולים בתולדות מדינת ישראל התרחשו בתקופת שרי ביטחון יוצאי צה"ל".

אולם בהיבט הפוליטי של המהלך, אם נפתלי בנט, שהצהיר כי לא יהיה שותף להקמת ממשלה עם השמאל, נאלץ שלא לקיים את הבטחותיו - מדוע לגדעון סער אסור?