על בורות וספרות

כאוהבי ספרות, אנו מבינים את כוחן העמוק של מילים. הן מעצבות את ההבנה שלנו, מתדלקות את הדמיון ומציעות נחמה. אבל מה קורה לעולם הקריאה והכתיבה בעיצומה של מלחמה?

הספרים הופכים למקלט ומספקים בריחה. הם יכולים לשמר את השפיות בתוך הכאוס. סיפורים על תקווה, חוסן וחיבור אנושי הופכים תזכורת לאנושיות המשותפת שלנו.

לילדים במיוחד, ספרים יכולים להיות כלי מכריע בעיבוד טראומה ובמציאת תחושת נורמליות.

מלחמה משפיעה גם על הנושאים ועל הדחיפות של הכתיבה. ספרות שנולדה מתוך מלחמה נושאת את משקלה של ההיסטוריה, ומתעדת אירועים עבור הדורות הבאים. היא נותנת קול לאלה שעלולים להישכח ומטפחת הזדהות בקרב קוראים הרחוקים מהחזית.

המלחמה הנוכחית כבר עוררה גל של כתיבה כזו. עיתונאים, משוררים וסופרים מתעדים את המציאות של המלחמה, ומבטיחים שסיפוריהם של הנפגעים יסופרו. נרטיבים אלה יכולים לשמש תזכורת רבת עוצמה למחיר החיים בארץ ישראל.

בעוד אנו זוכים לעדנה של ספרות תיעודית מקורית, מתקיים חרם של סופרים בינלאומיים, המסרבים לפרסם את יצירותיהם בארצנו. החרם מכעיס וצבוע, ולא אחת נובע מבורות.

על פניו, עמדתם נועדה ללחוץ על שינוי באמצעים תרבותיים וכלכליים, אולם בפועל חלק ניכר מהסופרים פשוט מעוניינים להרחיק את עצמם מהסכסוך כדי לא להשתתף בו ואולי להרגיז מי מקוראיהם בארצות אחרות.

כך או כך, אנו מוצאים את עצמנו בעמדה כואבת. היעדר קולות מחו"ל לא רק שולל מאיתנו חוויות ספרותיות מגוונות, אלא אף גורם נזק כלכלי ממשי למוציאים לאור בישראל.

אך מה נלין על אחרים, אם כאן בבית שלנו נושבות רוחות של קיצוץ ממשי: כ־18 מיליון שקלים השנה ובשנה הבאה,לפי הצעת חוק תקציב הספריות.

ולא פחות חמור מכך, מאז תחילת 2024 לא רכשו 774 הספריות הציבוריות - המשרתות כמיליון אזרחים - אפילו ספר אחד. זאת בשל השבתת מערך הרכש היעיל, אשר העניק לספריות הנחה משמעותית, לצד מערכת תשלומים אמינה בעלות תפעול נמוכה.

חצי שנה מפוספסת שפגעה במאות אלפי אנשים: סופרים, עורכים, לשונאים, מוציאים לאור, בתי דפוס, ומעל הכל - הקוראים ביישובי הפריפריה, שבהם הספריות רובן ככולן נשענות על תקציב ממשלתי בלבד. חצי שנה של שממה יכולה היתה להימנע בחשיבה מראש על ידי האחראים.

בעוד אנו זוכים לעדנה של ספרות תיעודית מקורית, מתקיים חרם של סופרים בינלאומיים המסרבים לפרסם את יצירותיהם בארצנו, פעמים רבות בשל בורות

בהתאם לידוע לנו, במשרד התרבות מתכוונים לחזור לשיטת הרכש הישנה והמסורבלת, אשר סבלה מכשלים רבים וזכתה לקיתונות של ביקורת מכל הנוגעים בדבר.

אני קורא לשר התרבות מיקי זוהרלפעול מיידית להחזרת פעילות רכש ספרים לספריות לשיטת הקניינות שהופסקה בסוף שנת 2023, ואשר מבטיחה ניצול אופטימלי של התקציב לספריות. זאת, תוך שמירה על הענקת הנחה מרבית, שתאפשר רכישת מספר גדול של ספרים לטובת ציבור עצום של חובבי הקריאה בישראל.