האם ארה"ב תצליח לכפות תבוסה?

לאורך כל תולדותיה חוותה ישראל משברים עם ארה"ב, אפילו לפני הקמתה במאי 1948 - הקמה שארה"ב ניסתה למנוע. כך גם בשנות ה־50 וה־60, לפני שהתרקמה בהדרגה הברית עם המעצמה האמריקנית. משברים חוזרים, לעיתים הרי גורל, התחוללו לאורך יותר מ־50 שנות הברית הזאת. אחרי הפצצת הכור העיראקי הטילו האמריקנים עיצומים והפקירו, למשל, את ישראל במועצת הביטחון של האו"ם.המשבר הנוכחי הוא אחד החמורים.

בצל איום גרעיני איראני מתהווה, מנסה ארה"ב לכפות על ישראל את סיום המלחמה, עוד לפני שישראל הספיקה לעקור את שליטתו הצבאית והפוליטית של חמאס ברצועה. מניעי ארה"ב פחות חשובים. העיקר הוא שאם נציית לה - ננחל תבוסה.

ייתכן שהמהלך האמריקני מכשיל את עצמו. ראשית, ככל שארה"ב מפנה עורף לישראל, כך מתקשחות עמדות חמאס במשא ומתן, ולא מועיל לחץ נגדי על קטאר ומצרים למיתונן. שנית, העימות בין חמאס לפת"ח מחריף, וקשה להניח ששתי התנועות ישתפו פעולה בניהול הרצועה

כלל לא ברור איך תגיב ארה"ב אם אחרי הרג הגנרלים השותפים לתכנון 7 באוקטובר יסלים העימות ישירות עם איראן. ההצהרות האנטי־ישראליות של אישים מהזרם המרכזי של המפלגה הדמוקרטית, כמו מנהיג הדמוקרטים בסנאט שומר והיו"ר לשעבר של בית הנבחרים פלוסי, מטילות ספק לגבי התייצבות ארה"ב לצד ישראל במקרה של הסלמה.

כעת ארה"ב לוחצת על חמאס, באמצעות קטאר ומצרים, "להגמיש" את עמדתו, וכנראה היא גם לוחצת בחשאי על האיראנים למתן את תגובתם להרג הגנרלים.

האמריקנים מקווים שחמאס יסכים לתנאים מסוכנים לישראל אך מועילים לאמריקנים, לתפיסת ממשל ביידן. הם חותרים לתנאי "עסקה" שיותירו את הנאציזם החמאסי על כנו כגורם שלטוני וצבאי ברצועה, ואולי לא יבטיחו את שחרור כל החטופים. תנאי ה"עסקה" רק צריכים להיות "גמישים" באותה המידה שתאפשר לאמריקנים להתעמת חזיתית עם ישראל. הם מקווים לאלץ את ישראל להשלים עם "ייצוב" הרצועה ו"שיקומה" בניהול פוליטי משולב של פת"ח וחמאס תחת המטרייה העתיקה של אש"ף. ייתכן שהאמריקנים מנסים לשמר את תוכנית אובמה "לייצב" את האזור באמצעות איראן... וייתכן שהם רק מנסים למנוע מלחמה אזורית ערב בחירות בארה"ב.

כך או כך, האמריקנים מסכנים את ישראל לא רק מהבחינות החשובות של הרצועה, גורל החטופים ושני מחוזות התיישבות נטושים שלא ישוקמו; ציות של ישראל לעיקרי התביעות האמריקניות יקלע אותה לעמדת חולשה אזורית מסוכנת מול אויביה המרובים וידידיה החלושים למדי, בעוד איראן מתעצמת לכדי איום קיומי על ישראל.

אבל ייתכן שהמהלך האמריקני מכשיל את עצמו. ראשית, ככל שארה"ב מפנה עורף לישראל, כך מתקשחות עמדות חמאס במשא ומתן, ולא מועיל לחץ נגדי על קטאר ומצרים למיתונן. שנית, העימות בין חמאס לפת"ח מחריף, וקשה להניח ששתי התנועות ישתפו פעולה בניהול הרצועה. שלישית, ככל שהזמן עובר והחטופים ממשיכים להתענות למרבה הזוועה בשבי חמאס, כך ממשל ביידן עלול להתקשות להסביר את עצמו לדעת הקהל בארה"ב, האוהדת ברובה הגדול את ישראל, או לאוהדי ביידן בישראל. רה"מ נתניהו ניצב בפני הכרעה חדה: האם לתקוף בדיר אל־בלח וברפיח למול איסור אמריקני מגובה באיומים מדיניים וצבאיים? צה"ל יכול לתקוף שם, ללא פגיעה מאסיבית בלא־לוחמים. יש תקווה שיצליח לשחרר חטופים. אחר כך יוכל לנהל מאבק ארוך נגד חמאס, שיירד למחתרת. האם נתניהו יעשה זאת, לנוכח כמעט ודאות של עיצומים מדיניים וצבאיים אמריקניים? האיראנים נרתעו בעליל מסיכון המיזם הגרעיני ומסיכון חיזבאללה לשם הצלת חמאס.

יש, אפוא, מקום להניח ראשית, שמתקפה ברצועה לא תשנה מהותית את רתיעתם, ושנית, שהם יגיבו על הרג הגנרלים באופן מכוּונן שלא להסלים למלחמה כוללת. לפיכך התלבטות נתניהו נוגעת בעיקר לתגובה האמריקנית למתקפה ישראלית ברפיח ובדיר אל־בלח. אם יחליט לתקוף, האם יצליח להוביל אחריו את קבינט המלחמה ואת המטכ"ל לעימות עם האמריקנים?