אחד השמות המוכרים של פסח הוא "חג החירות", ובו אנו שמחים ומודים להקב"ה כבכל שנה בשנה על יציאת בני עמנו מעבדות לחירות. לכאורה, חירות עלולה להידרדר לאנרכיה, ולכן גם החירות חייבת להיות במסגרת ברורה ומוגדרת כלשהי, שאם לא כן - איש הישר בעיניו יעשה.
חירותו של עם ישראל, אשר החלה ביציאת מצרים, מקבלת את משמעותה בעובדה שבבוקר היציאה ממצרים החלו לספור 49 ימים לקראת מעמד קבלת תורה בהר סיני, קבלת ספר שהוא ספר ההוראה של עמנו, אשר ניתן לנו על ידי בורא העולם כדי לדעת כיצד עלינו לחיות בעולמו לפי כללים, עשרת הדיברות ומצוות - שאם לא כן, החירות שאותה חגגנו כל כך בחג הפסח היתה יכולה להפוך לאנרכיה ולאובדן יסודות עמנו.
חגי ישראל ככלל ניתנו לנו כמתנה, לשמוח עם המשפחה, להיות איתה, ובחג הפסח על אחת כמה וכמה המצב הוא כזה. אם בחג הסוכות מצוות החג יכולה לחול גם על היחיד שירכוש ארבעת המינים ויקיים את מצוות החג בסוכה לבדו, ואם בחגים רבים נוספים המצווה יכולה לחול גם על היחיד, בחג הפסח עיקרו של החג הוא והגדת לבנך, הרעיון של הנחלת המורשת היהודית הלאה, העיקרון החשוב של להעביר את תורת ישראל ומסורתה מאב לבן.
נשאלתי לאחרונה אם אני חושש מכך שבעתיד נושא יציאת מצרים יישכח מידיעתם של נכדינו והדורות הבאים. השאלה הזו נשאלה גם על השואה האיומה, אשר כבר עתה יש כאלו המעזים להכחיש את עצם קיומה כאחד המאורעות האיומים שחוו בני עמנו. כיום זכינו, ויחד עימנו יש ניצולי שואה רבים, אך בדורות הבאים מה יגרום לכך שנוכל להוכיח את השואה שבה איבדנו שליש מבני עמנו? התשובה לכך היא חינוך, שמיעת עדויות והנחלתן לדורות, בכל השנה כולה ובאופן מיוחד ביום השואה השנתי.
לפסח יש ביטוי מיוחד בחינוך, שיבטיח את הזיכרון לדורות - העשייה המרובה וההתעסקות בפרטים שנראים אולי שוליים וקטנים, אך הם המשמשים תזכורת. מצה. מרור. חרוסת. ארבע כוסות יין. ההגדה. כל הפריטים הללו יוצרים זיכרון חי ומהדהד, שמתחדש בכל שנה ושומר על זכר ועל חיות של העם.
כמאמר אחד מחכמי ישראל, "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות". כשתפעל ותעשה ותתרגל עצמך בפעילות, ולאחר מכן תשאל את עצמך מה משמעותם של דברים, יימשך ליבך אחר הרעיון. המאכלים המיוחדים וסיפורה של ההגדה מלווים את עם ישראל מעת צאתם ממצרים. את "מה נשתנה" שאל ילד יהודי במצרים ברגע היציאה. שאל שלמה הקטן את אביו דוד המלך בירושלים. שאלו ילדים ברחבי כל העולם, בהגייה ובמבטא שונים אלה מאלה, אך המשותף הזה חיבר ומחבר את כולם לזיכרון של עם בני ישראל.
העם היהודי הגיע לארצו לאחר אלפיים שנות גלות, ובחגי ישראל בעיקר על כולנו לזכור את התקופות הקשות בהיסטוריה מצד אחד, ומצד אחר את הישועות והניסים. בחג הפסח נקרא כולנו בהגדה את התיאורים הקשים שעברו הורי הורינו במצרים, הסבל, העינוי, הקושי הרב, העבודה הקשה, אך מצד אחר גם את הניסים העצומים - מעשר המכות שקיבלו המצרים ועד קריעת ים סוף ויציאת בני ישראל מסבלם.
עלינו להנחיל כל זאת לבנינו ולבנותינו כדי שיידעו שהעם היהודי עבר את האינקוויזיציה הנוראה, נהרות של דם נשפכו במהלך ההיסטוריה, אך בורא העולם שמר וישמור על שארית ישראל. עלינו לזכור מחג הפסח ומשאר חגינו כי העם היהודי ידע סבל ומכאוב, אבל בעיקר ידע שרידות מופלאה מול כל אויבינו, מימי החנוכה, חג הפורים וחג הפסח. אנו ניצבים גם היום מול איומים על העם היהודי, וכפי שאנו אומרים בליל הסדר, "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו". אנו מאמינים, מקווים ומתפללים לכך שגם הפעם "והקב"ה יצילנו מידם". חג כשר ושמח לכל בית ישראל.
הכותב הוא הרב הראשי האשכנזי לישראל