גינסבורג: פרידה משופטת, וסמל תרבות

בסוף השבוע הלכה לעולמה לאחר מחלה ממושכת רות ביידר גינסבורג, שופטת בית המשפט העליון האמריקני. גינסבורג היתה חלוצה אקדמית ועורכת דין לוחמנית למען שוויון זכויות לנשים, שהעפילה למשרה המשפטית הגבוהה ביותר. היא לא היתה האישה הראשונה שמונתה לעליון האמריקני. הקדימה אותה ביותר מעשור השופטת סנדרה דיי אוקונור, שהיתה גם לשון המאזניים בין המחנות הניצים - השמרני והליברלי - ולכן, במובנים רבים, גם משפיעה ממנה על התפתחות הפסיקה החוקתית.

גינסבורג היתה אידיאולוגית רדיקלית. קול ברור וצלול למען הערכים שהאמינה בהם, ולכן כתבה מעט יחסית פסקי דין מרכזיים. ראוי לציון פסק הדין שלה מ־1996, שביטל את מדיניות הכניסה "לגברים בלבד" למכללה הצבאית הממלכתית של וירג'יניה בשל הפרת העיקרון החוקתי של "הגנה שווה בפני החוק". בעשור האחרון הרבתה גינסבורג להצביע בדעת מיעוט, ונראה שזנחה את גישתה המקורית כי שינויים משפטיים וחברתיים מתרחשים בצעדים קטנים, זהירים ומדודים.

עם זאת, ואולי בשל כך, עלתה קרנה בתרבות המשפטית והכללית, ובמהרה הפכה לאייקון תרבות של העולם המערבי כולו. סרטים שנעשו - בשיתוף פעולה עימה - על חייה, שברו קופות לא רק בניו יורק ובלוס אנג'לס, אלא גם בתל אביב ובירושלים. במהלך מערכת הבחירות לנשיאות ב־2016 הביעה גינסבורג דברי תוכחה חריפים נגד טראמפ, שהציבו אותה בחזית מתנגדיו. היא התנצלה על חריגתה מקוד הניטרליות השיפוטית, אבל פולחן האישיות סביבה רק הרקיע שחקים.

לאחר ניצחון טראמפ, נפל פחד בשורות השמאל האמריקני, שחרג מדאגה לשופטת הקשישה היהודייה. למן שנות ה־50 משתמש השמאל בארה"ב בביהמ"ש העליון כמנוע לשינוי חברתי, והחשש לשלומה שיקף את החשש לאבד את אחד מכליו החשובים לקידום השקפותיו.

במינוי של שופט עליון לכל חייו, כמקובל בארה"ב, יש מידה לא מבוטלת של הימור, שכן מוענקת לו עצמאות בהפעלת הדין לפתרון סכסוכים. אבל כאשר השתמש השמאל בביהמ"ש כבכלי עיקרי לשינוי חברתי, הוא העלה לאין שיעור את גובה ההימור הפוליטי, דבר שהוביל לפוליטיזציה כמעט מוחלטת של הליכי המינוי לעליון. גינסבורג היתה חלק מפוליטיזציה זו, בעמדותיה החוקתיות בנוגע להרחבת זכות העמידה, במתן פרשנות מודרנית לחוקה האמריקנית, בסירובה לפרוש בתקופת אובאמה וגם לאחרונה, כשביקשה שהמינוי שיחליף אותה ייעשה על ידי המנצח בבחירות הקרובות.

עם היוודע דבר מחלתה, עקב העולם המערבי בדאגה אחר מצבה: דף הפייסבוק של "הארץ" המליץ ש"תתעטף בגלימה העשויה מפצפצים לפחות עד 2020", וב"וושינגטון פוסט" התנדבה אחת הכותבות (ספק ברצינות ספק בצחוק) לתרום דם ואיברים אם הדבר יעזור להחלמתה. במובן מסוים, גינסבורג גילמה את התקווה הנכספת של הנאורות, שהאדם יצליח באמצעות תבונתו לגבור על המוות (ועל טראמפ). בינואר השנה הניצחון היה נראה בהישג יד כשגינסבורג הכריזה כי היא נקייה מסרטן. אבל התקווה והנס הרפואי התנפצו בערב ראש השנה. טראמפ ימנה שופט שמרן נוסף, שכן אינו יכול להותיר את העליון בשמונה שופטים, כשהבחירות הקרובות עלולות להסתיים בהכרעה בעליון עצמו. ככה זה כשכל הזמן מעלים את ההימור.

ד"ר שוקי שגב הוא מרצה בכיר למשפטים במכללה האקדמית נתניה