בזמן שאתם קוראים שורות אלה, בעלי כבר יצא מהבית והתייצב לשירות מילואים. זה קורה אחרי חודשים ארוכים של התעקשות להתגייס אף שלא היה לו שיבוץ, ואחרי שבתחילת המלחמה מיהר להתנדב עם הצוותים שטיפלו בחללי 7 באוקטובר. להשוויץ בבן הזוג זה תמיד נחמד, אבל לא היה עולה בדעתי לשתף אתכם בפרט האישי הזה אלמלא הרקע התורני העשיר של הנ"ל: יותר מ־12 שנות לימוד בישיבה ולימודי רבנות בדרגת "רב עיר" - המקבילה לתואר שני ברבנות, מה שדרש ממנו לעבור בהצלחה 12 מבחנים תובעניים. כמו כן, הוא רב קהילה, עורך חופות ואפילו לומד תורה בשעות הפנאי.
עם כל הכבוד לרצון להיות גשר מחד, ולהתבדל ממפיצי השנאה מאידך, היה ראוי שמי שנושא את דגל הציונות הדתית יאמר בקול ברור: הסלחנות המחויכת לא יכולה להתקיים יותר. לימוד התורה לא פוטר אף בחור ישיבה משותפות בהצלת עם ישראל, גם אם יש לו כובע שחור
מי שיוצא עכשיו למילואים מפספס את הרכבת האופנתית. רוב חברינו בדיוק משתחררים, למעט אלו שלא יחזרו לעולם. כי אם יש הנחת יסוד אחת המשותפת לכל פלגי הציונות הדתית, היא זו: השותפות בהגנה על המדינה אינה רק חובה אזרחית ומוסרית ממדרגה ראשונה - היא חובה דתית. לא רק בגלל הציווי לא לעמוד על דם רעך, או התוכחה של משה רבנו כלפי מי שמפקיר את אחיו לצאת למלחמה בזמן שהוא נשאר בבית, אלא משום שקיומו של העם היהודי בארץ ישראל תלוי בה. קיומנו בהחלט תלוי בדברים נוספים, אך כשם ש"בלי קמח אין תורה" - בלי צבא אין חיים.
זו הסיבה לכך שכמה מהצהרותיו של שר האוצר סמוטריץ' בשבוע האחרון היו מוזרות ומקוממות. בראיון שהעניק לאתר החדשות החרדי "כיכר השבת", הוא הדגיש: "בואו נאמר את האמת - אף אחד לא מדבר על גיוס בחורי ישיבות. מי שלומד תורה לומד תורה". אבל רגע, דווקא דיברו ממש לאחרונה על גיוס בחורי ישיבות! למעשה, גיוסם של יותר מ־1,000 תלמידי ישיבות ההסדר והמכינות הקדם־צבאיות הוקדם כדי למלא את צורכי כוח האדם של הצבא. הכלל שלפיו "מי שלומד תורה לומד תורה" לא חל עליהם. לימוד התורה שלהם ייקטע לטובת שירות צבאי, והם גם ימשיכו לשרת במילואים בהמוניהם, בעוד עמיתיהם החרדים יאותרגו בידי לא אחר ממי שאימץ לעצמו את מותג "הציונות הדתית". הדבר נכון גם לגבי בכירי הרבנים, ואפילו הדיינים הסרוגים, שבחודשים האחרונים החליפו את החליפה במדים ואת הספרים בנשק.
אין לי ספק שסמוטריץ' אומר את מה שהוא אומר גם ממטרות אסטרטגיות. הוא מאמין שאדם כמוהו יכול להיות גשר צר בין החרדיות לבין השותפות בנשיאה בעול המדינה, ושהדרך צריכה לכלול כבוד, אמפתיה וגם כמה צפירות הרגעה. הוא גם מבקש, ובצדק, לבדל את עצמו מקמפיינים אגרסיביים נגד הציבור החרדי, שכרוכים בסל ערכים שהוא לא מזדהה איתם ולא מאמין בהם. לכן, מדגיש סמוטריץ', מדובר בכלל בבעיה סימטרית: "כמו שהייתי רוצה שהחרדים ישרתו יותר בצבא", אמר, "הייתי רוצה שהחילונים יהיו יותר קשורים ליהדות". כמה נוח. השר מגנה השתמטות משני הצדדים. כמו שלא עולה בדעתו להכריח מישהו להניח תפילין בניגוד לאורח חייו, כך לא עולה בדעתו להכריח מישהו להתגייס בניגוד לאורח חייו. אי־הגיוס החרדי הוא למעשה ביטוי לפלורליזם, ובוודאי לא משהו שמדינה מתוקנת יכולה להילחם בו. "הדיון", הדגיש, "הוא על השותפות של הציבור החרדי בשירות הצבאי ובשוק התעסוקה - תהליכים שבעיניי לא צריכים להתקדם בכפייה".
השר מגנה השתמטות משני הצדדים. כמו שלא עולה בדעתו להכריח מישהו להניח תפילין בניגוד לאורח חייו, כך לא עולה בדעתו להכריח מישהו להתגייס בניגוד לאורח חייו
למרות הערכתי הלא קטנה לסמוטריץ', כדאי מאוד שהציבור יתקן אותו: לא, כבוד השר. הדיון הוא לא על מושג עמום של "שותפות" רכה, בלתי מחייבת, מלאת יראת כבוד. הדיון הוא על לוחמים, פצועים והרוגים. על אלו שנושאים בעול ואלו שלא. על מי שמוצא את הדרך לתת לכלל ישראל בחומר וברוח, לעומת מי שמתיימר שהתורה "שלו" מצדיקה את קורבנם של כל השאר. עם כל הכבוד לרצון להיות גשר מחד, ולהתבדל ממפיצי השנאה מאידך, היה ראוי שמי שנושא את דגל הציונות הדתית יאמר בקול ברור: הסלחנות המחויכת לא יכולה להתקיים יותר. לימוד התורה לא פוטר אף בחור ישיבה משותפות בהצלת עם ישראל, גם אם יש לו כובע שחור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו