יעקב זדה-דניאל: "יכולתי לקחת נשק ולעשות יותר"

‎1. מהו זיכרון הילדות הראשון באמת שלך?

"זיכרון הילדות הכי ברור שלי הוא מגיל 3, שלרוב לא זוכרים ממנו. אני נכנס עם שלוש האחיות שלי, סבתי ואבא שלי בשביל האבנים האדומות בכניסה לפנימייה. זה היה רגע חיובי עבורי, למרות שזה עלול להישמע אחרת. תחושה של ביטחון, שאני מגיע לבית. אני גאה מאוד בתקופה הזו, שליוותה אותי 16 שנים. עד היום אני בקשר עם הפנימייה".

‎2. מהו הדבר האחד שלקחת מההורים?

"ההורים שלי נפטרו כשהייתי צעיר. אמא שלי נפטרה כשהייתי בן שנתיים. אני מאמין שיש תכונות, גם חיצוניות וגם פנימיות, שרק עכשיו אני מתחיל להבין שלקחתי מהם. אומץ, לדעת להסתדר בלי לפחד. יש דבר כזה, תכונות שעוברות בגנטיקה. זה - והשגחה".

‎3. הדבר האחד שלא לקחת מהוריך?

‎"יש לי רק דברים יפים שלקחתי מהם".

‎4. מיהו האדם שהכי השפיע עליך בחיים?

"אני משפיע על עצמי. לקחתי את ההורים שלי בתיק הגב שלי, והם איתי במסע".

‎5. מתי ידעת בדיוק מה אתה רוצה לעשות בחיים?

"לא חשבתי שאהיה שחקן. אני לא בטוח שבכלל ידעתי מה אני אהיה. ידעתי שרק צריך כל הזמן ללכת קדימה. יצא סבבה, אני חושב".

‎6. הרגע שבו אמרת - "הצלחתי"?

"פסטיבל קאן, עם'את לי לילה'. אני זוכר שאני נכנס לאולם, והקהל עומד על הרגליים ומוחא כפיים. וזה שאני מוצא את עצמי בחליפה, מה שאני לא נוהג לעשות. גם שמתי עלי את הסיכה של הפנימייה, שהולכת איתי במקומות החשובים בחיים".

‎7. מהו הכישלון האחד שהכי השפיע על המשך דרכך?

"אני לא מכיר בזה ככישלון, אלא כדרך. אף פעם לא הרתיע אותי הכישלון או הפחד ממנו, ותבוסה או טעות הן חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. ההבנה שלי כילד שהעולם רחוק מלהיות מושלם הביאה אותי להבין שטעויות וכישלונות הם דרך".

‎8. רגע של דלתות מסתובבות שהיה נקודת מפנה בחייך?

"עפרה חזה. הייתי בפסטיבל ערד, והאמנים שהיו באים להופיע שם היו מבקרים אצלי, בכפר שגדלתי בו. היה דיבור שעפרה חזה מגיעה לכפר שלנו. הייתי בן 7, וחשבתי שאם היא באה לכפר - זה אומר שהיא גם תבוא לבקר אצלי בבית. רצתי לחדר לסדר אותו, והכנתי הכל. התרגשתי בטירוף. ואז אמרו לי שהיא ביקרה ולא נכנסה אלינו הביתה.

"אני זוכר שרצתי בכל הכפר לחפש אותה לפני שהיא הולכת. רצתי אחריה, תפסתי אותה רגע לפני שהלכה ואמרתי לה: 'עפרה, אפשר נשיקה?'. היא נישקה אותי בלחי, וזה היה רגע שלא אשכח.

"לימים הייתי סטודנט ביורם לוינשטיין, והגורל הביא לי את בית ילדותה. החדר שכל כך רציתי לסדר עבורה - ובסוף אני גר אצלה, בבית ילדותה".

‎9. מי או מה שברו לך את הלב, ומה למדת מזה?

"הפרידה שלי מהכלבה שלי, ואזה. היא היתה איתי עוד בתקופה שגרתי במטע אבוקדו, בשנה א' ביורם לוינשטיין. עברתי לגור ליד בית הספר בשכונת התקווה, והשארתי את הכלבה במטע עם עוד כלבים שהיו שם. חשבתי שיהיה לה טוב יותר להישאר עם החברים שלה בסביבה הטבעית שלה. אחרי שנה היא הלכה לעולמה, והווטרינר אמר לי שזה קרה משיברון לב. זה שבר לי את הלב, והיא איתי בלב עד היום".

‎10. דבר אחד שתרצה להשאיר כמורשת אחריך?

"‎נדל"ן. סתם".

‎11. אם יש תפקיד בעולם הזה ובחיים האלה - מה התפקיד שלך?

"אני עוד מברר".

‎12. ספר, יצירה, אלבום או הצגה שהשפיעו על חייך במיוחד?

"'פורסט גאמפ'הוא סרט שהולך איתי. ואם מדברים על ספר - '‎האדם מחפש משמעות' של ויקטור פראנקל".

‎13. יש אלוהים? ואם כן, מהי מערכת היחסים שלך איתו?

"כן, יש. אנחנו קטנים מאוד בעולם. זה לא משנה איך תקראו לו".

View this post on Instagram

A post shared by Israel Film Academy (@israelfilmacademy)

‎14. מהו החפץ האחד שאתה תמיד לוקח איתך?

‎"תמונות של ההורים שלי".

‎15. ממי אתה רוצה לבקש סליחה?

"יש בי תחושה שרודפת אותי שלא עשיתי מספיק במלחמה האחרונה. אני לוחם, ויכולתי לקחת נשק ולהילחם, או לעשות יותר. רציתי. ואף על פי שעשיתי כמה דברים בכל מיני חזיתות למען החיילים, המפונים וכו', עדיין יכולתי לעשות יותר - וזה מציק לי מאוד".

כמה קטנות

• אם לא ישראל - איפה?
  "אין לי עוד מקום בעולם. זאת המדינה שלי ואין לי עוד אופציה.
• אם לא עברית - איזו שפה?
  ‎"ערבית".
• אם לאיעקב- איזה שם?
  "מרקו".
• ‎לא יתפסו אותי מחוץ לבית בלי?
  "סניקרס".
• ‎מדד האושר האישי?
  "ממוצע 8. היום 9".

יעקב זדה־דניאל (45) מופיע ב"בנות כמונו", סרטן של לי גילת ובת־אל מוסרי, שעליו זכה בפרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר