פעם בארבע שנים זה מגיע - המונדיאל. הפסטיבל הגדול בעולם והאירוע הטלוויזיוני הנצפה ביותר ששובר שיאים חדשים בכל פעם (ושלא יבלבלו לנו את השכל על האולימפיאדה והסופרבול). חובבי הכדורגל מצפים לאירוע בכיליון עיניים וסופרים את הימים לקראתו, כבר מהקיץ שעבר. גם אלה שלא אוהבים כדורגל בשגרה נכנסים לעניינים בזמן המונדיאל, ויודעים שהולנד משחקים בכתום ושכריסטיאנו רונאלדו הוא הכוכב של נבחרת פורטוגל. חובבי הכדורגל הכבדים מכנים אותם אוהדי מונדיאל, ואפילו טרמפיסטים. בעוד אותם אוהדים זמניים צובעים את פרצופיהם בצבעי דגל ארגנטינה, האוהדים הוותיקים מסננים במרמור בינם לבין עצמם, "איפה הייתם כשישבתי לראות לבד את מנצ'סטר יונייטד נגד ויגאן-" או "מה עשיתם בזמן שנסעתי לבלומפילד לראות משחק נגד מכבי פתח תקווה-".
אני דווקא מברך על תופעת הטרמפיסטים של המונדיאל. כדורגל זה חגיגה, וככל שתהיה רבת-משתתפים הרי זה מבורך. גם על הטרמפיסטיות יש לברך. רמת ההתעניינות הנשית בזמן המונדיאל עולה באופן מרשים. האם זה בשביל להתקרב לגברים או שהמונדיאל באמת מייצר אצל נשים התעניינות גדולה יותר ממשחקי ליגה? כך או כך, חובבי כדורגל כבדים תמיד ישמחו לעוד הזדמנות להפגין את הידע שלהם בפני טירונים, ואם הם נמנים עם בנות המין היפה - על אחת כמה וכמה. אמרות סתמיות כמו "הגרמנים טובים בכדורי גובה" או "תראי איך הוא מסובב את הכדור" יזכו להתעניינות מצד אוהדות המונדיאל, ויחזקו במעט את גאוות אוהדי הכדורגל הידענים.
אז טרמפיסטים זה בסדר ואוהדות מונדיאל זה נחמד. הבעיה שלי היא עם אנשים שלא מבינים בכדורגל, אבל תאוות בצע ילדותית מתעוררת אצלם לקראת המשחקים. אני מתכוון בעיקר למבצעי שיווק של חברות ובעלי פאבים. האחרונים לא מדמיינים את מסי אלא בעיקר מדמיינים פאבים מלאים עד אפס מקום ואת ברז הבירה עובד ללא הפסקה; הם בטוחים שמבצעי הגרלת החבילות למונדיאל שהם יזמו ישגעו את המדינה, ובעיקר הם מקווים שדווקא המונדיאל יהווה גלגל הצלה לעסקיהם. אלא שמבצעי מונדיאל של חברות ופאבים שאינם מזוהים עם כדורגל בחיי היום יום שקופים מדי. הם משדרים צביעות ונואשות, והצרכנים יודעים לזהות זאת.
בכלל, הכמות העצומה של הפרסומות למבצעי מכירות בעניין המונדיאל הופכת את כולם ללא רלוונטיים. הטרמפיסטים מאבדים עניין בים המסרים המסחריים, והאוהדים המושבעים סולדים מכך.
מנהלי השיווק, ששלחו על חשבונם זוכים מפתח תקווה לראות משחק של אלג'יריה נגד סלובקיה, יגלו שיש גבול לכמות הכסף ותשומת הלב שניתן לסחוט מהצרכנים סביב המונדיאל. גם ככה אנחנו מוצפים ביותר מדי פרסומות ומידע. כשאנחנו חושבים על מונדיאל אנחנו רוצים ליהנות, להירגע ולשכוח לשעתיים מכל מה שמסביב. כדורגל הוא גם השידור היחיד בפריים טיים שלא יוצא לפרסומות. לכן, דווקא עודף מבצעי המכירות על חשבון הכדורגל מקומם.
בכלל, המונדיאל והיורו הקודמים שודרו בערוצים בתשלום, מה שאכן הכריח צופים רבים לצאת מהבית וללכת ולראות את המשחקים בפאבים. אבל הפעם כל המשחקים ישודרו בערוצים 1 ו-2. חלק מבעלי הפאבים שיזמו את מבצעי המונדיאל כנראה לא טרחו אפילו לברר את העניין המרכזי הזה, מה שמראה עד כמה אינם מבינים את אוהדי הכדורגל.
ברגע שיתחילו המשחקים יישארו רוב הפאבים חצי ריקים, ודווקא אלה שלא יזמו כלום לקראת המונדיאל ירוויחו מכך שהמתחרים מקרינים את איטליה-פרגוואי. בכל זאת, יש אנשים שלא רוצים לראות מונדיאל והם יתרחקו מכל המקומות שמקרינים אותו.
יש הרבה קלישאות על כך שהכדורגל הוא משחק פשוט: "הכדור הוא עגול", "כדורגל משחקים 90 דקות" ו"תן כדור ורוץ לשטח מת".
כיוון שהמשחק פשוט, גם הרגלי הצפייה של האוהדים האמיתיים פשוטים: טלוויזיה בסלון, 2 עד 5 חברים, כמה בירות ונשנושים - "שחק פשוט".
לעומת זאת, מבצע צ'ייסר בושמילס על כל חצי ליטר טובורג בדאנס באר במהלך שמינית גמר המונדיאל משול להוצאת קרן קצרה בעקב וכניסה למלכודת נבדל, או, במילים אחרות, "ככה לא משחקים כדורגל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו