טליק - משורר הטנקים

אין ברצוני לספר על טליק הלוחם, אך בהחלט ברצוני לספר על פן פחות ידוע על טליק האדם. הכרתי את טליק בימיו הראשונים כמפקד גייסות השריון, ב-1964. זומנתי אליו כסג"מ צעיר לפני נסיעתי לגרמניה עם משלחת קצינים להבאת טנקי ה"פיתון". טליק שמע שבגדוד קראו לי בשל כך "בוגד", וזימן אותי לראיון אישי. הייתי צעיר ונרגש, טליק רשם את דבריי כאילו ניהל באופן אישי קצין בודק. הייתי מופתע - גנרל הלוקח את דבריי אל ליבו. טליק טיפל בנושא בידיים אמונות והחזיר לי את האמונה במערכת.

חודשיים לאחר פציעתי הקשה במלחמת ששת הימים נערכה ברית מילה לבכורי, דרור, בבית החולים. טליק הגיע אישית למיטתי, הוריד אותי לכיסא גלגלים ודחף אותי לטקס כאילו היה אבי. שנה אחר כך שחיתי בים עם דמדומי ערב בפקודת הרופא לבל אחשוף את צלקותיי לשמש. לפתע פגשתי את טליק. כששמע את הסיבה לשחייתי בערב פעל כפי שרק טליק יכול לפעול: נהגו התייצב אצלי למחרת ונתן לי כרטיס מנוי לבריכה במכון ויצמן לשלוש שנים. לימים היה טליק הסנדק של בני השלישי, דותן.

לאחר מלחמת יום הכיפורים פניתי לטליק שיביע דעה על טיוטת ספרי "עוז 77", שתיאר את המלחמה. 24 שעות לאחר מכן זימן אותי אליו וממש פקד עלי שלא אתן לאיש לגעת בספר: "זהו מסמך נדיר המנציח את גודל הניצחון ואת הלוחמים שהביאו אותו אלינו".

לפני כל פרשת דרכים היווה טליק לרבים מבינינו כתובת לאוזן קשבת ולמתן עצה אבהית. היתה לו חוכמת חיים נדירה ונשמה יתרה. יש שראו בו רק את קשיחות המפקד ויש שזכו לגעת בנשמה היתרה של טליק כאדם. הוא זכר היטב את אלו שצעדו איתו לאורך הדרך ולא שכח את אלה שפגעו בו במסלול דרכו.

טליק היה איש מקצוע. "משורר הטנקים". הוא החדיר בנו את האהבה לטנק והדאגה לטנק. הוא טען תמיד "הטנק לא מבין ציונות" - הוא צריך אנשי מקצוע שיטפלו בו, ולאורך השנים הבנו כולנו שעל מנת להיות טנקיסט צריך נשמה מיוחדת שנותנת לטנק את שצריך הוא, והוא לא יאכזב בשעת מבחן. מי ייתן ונדע לשמור על זכרו ונדע להנציחו כאחד מבניה האהובים והחשובים של המדינה.