כשחושבים על יום הכיפורים, הילדים והצעירים נזכרים באופניים. הוותיקים והמבוגרים שבינינו נזכרים במלחמה ההיא שפרצה בעיצומו של יום הכיפורים. חלקים אחרים מהעם שלנו מכינים את עצמם אל היום הקדוש ואל הצום שבדרך, ויש כאלו שפשוט נזכרים בסבא שהיה צם ביום הקדוש הזה, אחת לשנה. כשאני חושב על יום הכיפורים, אני נזכר בשאלה יפה ששמעתי לפני כמה שנים, ובעיקר בתשובה המאלפת אשר יכולה ללמד את כולנו על מהותו של היום הקדוש שיחול מחר, ועל הקשר שלנו אל בורא העולם בכלל. בזמן שבית המקדש, משכנו של הבורא, היה קיים, היה רגע אחד בלבד, נדיר ומיוחד, אשר בו הקדושה כולה היתה מתרכזת לה יחדיו. היה זה כאשר הכהן הגדול נכנס ביום הכיפורים אל קודש הקודשים. הכהן הגדול הוא האיש הקדוש ביותר. יום הכיפורים הוא, כמובן, היום הקדוש ביותר, וקודש הקודשים, שהיה מרכזו של בית המקדש, הוא המקום הקדוש ביותר עלי אדמות. וכך נוצר שילוב נדיר של קדושה. ברגע הנדיר ההוא הכהן היה מתפלל, אומר כמה מילים ויוצא החוצה. בתפילתו ביקש מבורא עולם שלא יקשיב לתפילת העגלונים, שמבקשים שלא יירדו גשמים. הוא ביקש מבורא עולם שלמרות תפילתם יוריד גשם, כי העם זקוק לכך. רבי אלחנן וסרמן היה אחד מגדולי ליטא. הוא נרצח עם כל בני קהילתו בזמן השואה האיומה. פעם אחת העז לשאול את השאלה המתבקשת: האם זו התפילה הכי חשובה שמצא הכהן הגדול לאותו רגע קדוש ונדיר? האם ברגע הזה מה שהיה לו חשוב זה שבורא עולם לא יקשיב לאותו עגלון? מדוע לא התפלל הכהן הגדול למען הבריאות, הפרנסה של העם, למען דברים משמעותיים- התשובה פשוטה. אותו עגלון התפלל שלא יירד גשם כי הדבר יפגע בפרנסתו מאחר שהנוסעים יישארו בבתיהם. וכשאדם מתפלל על משהו מעומק ליבו, הוא לא צריך להיות גאון, גם לא פוסק הלכה, או חובש כיפה. מול תפילה שבאה מליבו של יהודי, גם אם הוא היהודי הכי פשוט שמעלה את הבקשה הכי פשוטה - רק הכהן הגדול, ביום הכיפורים, בקודש הקודשים, יכול אולי להתמודד מולו. את המשל הזה שמעתי לפני שנים, והוא שנחקק בזיכרוני בנוגע ליום הכיפורים. כי יום זה מעניק לכל יהודי, באשר הוא, את הזכות לבקש ולהתפלל כאילו היה הרב הגדול מכולם. כי יום הכיפורים הוא מתן הזדמנות שווה לכולם. לפני כשנה הייתי במשלחת של נציגי ממשל בוושינגטון ובניו יורק. כבעל זהות יהודית חרדית מובהקת ניגשה אלי גויה, בעלת חנות באחד ממרכזי הקניות, ושאלה אותי אם אני יהודי. עניתי בחיוב. אז היא סיפרה לי בגאווה שסבתה היתה יהודייה, ושהיא זוכרת כיצד היתה זו צמה בקביעות פעם אחת בשנה. כאשר שאלתי אותה מאיזה צד היתה הסבתא, היא ענתה לי לתדהמתי: "האמא של אמי". נדהמתי וגיליתי לה את הסוד אשר לא ידעה עליו: "על פי ההלכה היהודית, את יהודייה לא פחות ממני". לא כולם מחוברים אל המסורת במידה שווה. בשל ההתבוללות הנוראה בארה"ב ובאירופה אפשר למצוא יהודים ויהודיות בקרן זווית זו או אחרת של העולם, אשר הזיכרון שלהם מהעם היהודי או ממסורתו קלוש וקטן כמו זה של המוכרת בקניון בוושינגטון. לעיתים הזיכרון היהודי הזה נותר רק בליבם או בזיכרונם. ייתכן מאוד שאותו חיבור או זיכרון יהודי אף לא יעברו הלאה לילדיהם. אבל בכל מקרה הם קיימים, והם יהודים. וכמו שאמר רבי אלחנן וסרמן, לא צריך להיות רב גדול או פוסק הלכה דגול. לכל יהודי באשר הוא יש כוח לשנות סדרי עולם. כל ברכה, תפילה או אף בקשה מליבו של יהודי, ולו הפשוט ביותר בעולם, יכולות להפוך עולמות. ויום הכיפורים הוא ההזדמנות להבין זאת. הכותב הוא יועץ התקשורת ליו"ר ועדת הכספים
