פוליטיקאים, פובליציסטים, עיתונאים ובעלי עניין אחרים ממטירים בימים האחרונים אש וגופרית על ראשם של חברי הכנסת מהימין המבקשים לקדם חקיקה חדשה בנוגע לבתי המשפט ולתקשורת בישראל. אפילו הנשיא שמעון פרס, ששומר על ממלכתיות, הצטרף לדיון הפומבי והצהיר כי יוזמות החקיקה האחרונות הן "סטייה מהדמוקרטיה".
זעמם של המבקרים מלווה בטרמינולוגיה חריפה: "בריונות פוליטית", "דמוקרטיה אלבנית", "התנקשות בדמוקרטיה", "פאנטיקרטיה" ועוד. לקיתונות הביקורת יש רייטינג גבוה. אולם מנקודת מבטה האובייקטיבית של הסוציולוגיה הפוליטית יש בביקורת סדקים עמוקים, ונראה אפילו שהיא חסרת עמוד שידרה מדעי ומוסרי. במילים אחרות: ייתכן שהמבקרים נושאים את שם הדמוקרטיה לשווא.
ישראל היא דמוקרטיה ייצוגית. מהותה של דמוקרטיה כזו היא, בין היתר, הצבת אג'נדה אידיאולוגית-פוליטית בפני הבוחר וקבלת מנדט ממנו להיאבק בכל הכוח הלגיטימי למען מימושה. בעברית צחה קוראים לזה מצע רעיוני. בחירתו של הבוחר במפלגה מהווה סוג של חוזה, גם משפטי וגם מוסרי, בין הבוחר לנבחר. הבוחר מקיים את חלקו בחוזה (בוחר במפלגה ובנציגיה באמצעות שלשול פתק בקלפי) והנבחר מצהיר קבל עם כי יקיים את חלקו בחוזה: מימוש המצע. זהו חוזה פוליטי, ואף שאינו כתוב, הוא תקף וחוקתי לחלוטין.
כאשר הנבחר אינו מיישם את המצע שבשמו נבחר הוא מפר חוזה. התנהלותו היא בבחינת מעשה רמייה בלתי מוסרי.
מהטעם הזה אנו מתקיפים ומגנים את נבחרי הציבור ואת המפלגות כאשר אלו אינם עומדים בכללי החוזה ומעדיפים שררה אישית על פני כנות פוליטית. יוצא מכך כי גינוים של נבחרים ושל מפלגות אשר מממשות את הבטחותיהם לבוחריהם אינו מוסרי.
* * *
אחת הדוגמאות הבולטות לחוסר מוסריות זה קשורה למפלגות החרדיות. כל מאבק של מפלגה חרדית למימוש הבטחותיה לבוחריה, באמצעות הסכמים קואליציוניים כשרים (הסכמים שלא נכפו באמצעות טנקים ואלימות, אלא במו"מ פוליטי בין שחקנים פוליטיים), נתפסת על ידי בעלי טורים והדיוטות רבים כ"סחיטה חרדית".
אלא שעקרון המחויבות הטוטאלית של הנבחרים לממש את הבטחותיהם לבוחרים הוא מוסרי ורציונלי כאחד. והוא תקף ועומד בכל מבחן דמוקרטי אובייקטיבי. מוסריות זו תקפה כיוון שהיא עובדת לטובת כל השחקנים הפוליטיים במגרש הפוליטי, ואין היא מבחינה בין שמאל לימין מפלגתי, ומכאן עוצמתה.
הדברים שנכתבו לעיל אמנם נאמרו בהקשר של הביקורת על מה שמכונה "החקיקה הימנית", אולם אין בהם משום התייחסות לתוכן החקיקה ואין בהם כדי לומר אם יוזמות חקיקה אלו הן "מוסריות" או "בלתי מוסריות". אמירה כזו היא אמירה פוליטית ואינה מתפקידו של מדען חברתי. כוונת המאמר היתה להאיר את הדיון הביקורתי מההיבט הסוציו-פוליטי שלו.
* * *
ואף על פי כן אני מבקש להוסיף כי "החקיקה הימנית" לא היתה, אולי, יוצאת לדרך אלמלא התחושה, הדי מבוססת, כי נבחרי הציבור שלנו הפכו לכלי שרת בידיהן של התקשורת והפקידות הבכירה. למרבה הצער, בשנים האחרונות נשתנו סדרי בראשית דמוקרטיים. על רקע חולשתם הנוראה של הפוליטיקאים שלנו התגבשו בישראל קבוצות השמות ללעג ולקלס את הסדר הדמוקרטי התקין ודורשות שתתקבל עמדתן בלי קשר לייצוגן באוכלוסייה. ואם כוונתם של מבקרי "החקיקה הימנית" טהורה ואותנטית, ובטוחני שאצל חלקם לפחות זה כך, נכון יהיה כי ישימו ליבם גם לעניין שטענותיהם אינן מתיישבות עם הפנמת הדמוקרטיה הייצוגית.
הכותב הוא ד"ר למדע המדינה, אוניברסיטת חיפה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו