תשובה למג'אדלה

השבוע התחוללה עוד סערה תקשורתית קלה בנוגע לדברי השר ראלב מג'אדלה, שהסביר כי נשים אינן צריכות לשאוף לקריירה. דבריו השתלבו בעיניי עם ידיעה שפורסמה לאחרונה בעיתונות וכותרתה היתה - "שוות פחות". הידיעה בישרה על כך שדו"ח חדש על מצב השוויון בין המינים ברחבי העולם מציב את ישראל במקום ה-56 מתוך 130 מדינות - הרחק מאחורי מרבית מדינות המערב. מתברר כי ישראל התדרדרה למקום זה מהמקום ה-36 - הנמוך כשלעצמו - שבו דורגה בשנה שעברה. אם חשבנו להתנחם בכך שתימן, פקיסטן, ערב הסעודית וטורקיה ממוקמות במקומות נמוכים מאיתנו, הרי שבקצב זה דרכנו אליהן סלולה.

אם לא די בכך, בכמה משתנים קיבלה ישראל ניקוד נמוך במיוחד. כך, למשל, הבדלי המשכורות בין נשים לגברים המבצעים אותה העבודה מציבים את ישראל במקום ה-119 המביש. הסיבה להפליתן של נשים ישראליות אינה משפטית. מבחינה פורמלית, שיטת המשפט שלנו מעניקה במרבית ההיבטים שוויון מוחלט לשני המינים. לדוגמה, חוקים רבים בתחום העבודה, כמו חוק שכר שווה לעובדת ולעובד וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, אוסרים על הפליה גם במגזר הפרטי ונועדו להבטיח תנאים שווים לנשים.

אך הפער בין החקיקה והפסיקה לבין העובדות בשטח גלוי. המשפט אינו חזות הכל. המשפט והחברה מקיימים ביניהם קשרי גומלין וניזונים זה מזה. ואולם המשפט אינו יכול לרפא את כל תחלואי החברה. לאישה שיודעת כי היא משתכרת פחות מעובד גבר המבצע אותה העבודה יש אמנם כל הכלים המשפטיים להתמודד עם כך, אך היא יודעת שעל מאבק כזה היא תשלם מחיר אישי, חברתי, משפחתי וכלכלי כבד. אם תקים קול זעקה במקום עבודתה - תעורר את זעמם של הגברים בעבודה. אם תפנה לבית המשפט, גם אם תזכה בסעד המיוחל, הרי שתמצא עצמה "שרופה" לא רק במקום העבודה הנוכחי אלא גם בעיני אחרים שלא ירצו "להכניס את הראש למיטה חולה".

אפשר להסביר מצב עגום זה במערכת הצבאית שמטפחת את האפליה ובתרבות המצ'ואיסטית הרווחת עדיין. אך כל אלה אינם מצדיקים את המציאות העגומה במדינה שבהכרזת העצמאות שלה הבטיחה "שוויון זכויות חברתי ומדיני לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין".

"אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה, כי נוהגים בהם איפה ואיפה", כתב פעם השופט אהרן ברק.

השוויון נגזר מעקרון צדק בסיסי, וכשהוא לא קיים, מתערערים יסודותיה של החברה כולה. אז אל תשבו בשקט, גברים יקרים, תזדעזעו בשיחות סלון ותטילו את נטל המלחמה באפליה על נשותיכם. כי תחושת "בנותיה" של החברה כי נוהגים בהן באפליה היא סימפטום לחברה חולה. בחברה כזו גם אתם לא רוצים שילדיכם יגדלו.

הכותבת היא ד"ר למשפט ציבורי

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו