מבחן לכושר העמידה

למרות נחיתתה אתמול בארץ של להקת מדינאים זרים בראשות נשיא צרפת ניקולא סרקוזי, עדיין רחוקה הדרך, כך נראה, להפוגה, הסדר או הפסקת אש. לישראל יש שורה של תנאי מינימום לסיום מבצע "עופרת יצוקה" שלחמאס, לעת עתה, אין כל כוונה לקבל. במקביל ללחימה בשטח, ההולכת ומסלימה, מתנהל עתה גם עימות פסיכולוגי בין הצדדים שהמפסיד בו הוא זה שיישבר ראשון.

במובן הזה, התקרית החמורה ברצועת עזה אמש היא מהסוג שעלול להתפתח למבחן רציני לכושר העמידה של הציבור בכלל, ושל התקשורת בפרט, כי אירוע רב-נפגעים הוא בלתי נמנע בתנאים של לחימה קשה בתוך האזורים המיושבים, הצפופים והארורים של רצועת עזה. התגובה לאירוע שכזה תקבע אם, בדומה למלחמת לבנון השנייה, שוב יגרמו אבידות שלנו להחלקה במדרון מוראלי לקראת אובדן כוח רצון או שמא, כמו לקחים אחרים שנלמדו מאז, החברה הישראלית וקובעי דעתה יידעו לנשוך שפתיים ולהמשיך במשימה, כמו פעם, עד להשלמתה.

אין בכך כדי להמעיט, חס וחלילה, מעומקה של הטרגדיה שמתרחשת בכל פעם שנפגעים חיילים, בבחינת אשר יגורנו - בא לנו. יש משפחות שעולמן מתהפך ברגע, שחייהן הופכים לגיהינום, שבשרן כמו נקרע מעליהן, שיגון ועצב מלווים אותן לעד מאותו רגע מר ונמהר של פגיעה ביקירם. ויחד עימן אומה שלמה בוכה על בנים ששוב הולכים בשמה ומטעמה אל תופת שממנו לא כולם חוזרים.

במובן הזה, אם מותר להיזקק לווינסטון צ'רצ'יל, הלחימה הקשה אמש בעזה היא ככל הנראה עוד לא התחלת הסוף, אך היא אולי מהווה את סוף ההתחלה. עכשיו החל עימות חזיתי ואכזרי בין חיילי צה"ל לאנשי החמאס, בתוך מגרשם הביתי, שיגבה מהם מחיר יקר אך, למרבה הצער, גם מאיתנו. זהו המבחן שבסופו של דבר "יצרוב את התודעה" של שני הצדדים, לשבט או לחסד, ויקבע במידה רבה את אחרית הדבר של המבצע כולו.

במקביל ימשיכו המדינאים במגעים, שבמוקדם חילוקי דעות מהותיים על מניעת הברחות, שליטה במעברים, הפסקת הירי וגם, בל נשכח, עניינו של גלעד שליט. הנשיא סרקוזי עושה עתה "עבודת שטח" במיפוי העמדות של מדינות האזור, אך שחקני המפתח להשגת הסדר הם בראש ובראשונה מצרים, ויחד עימה מה שנותר מממשל בוש המתפזר. הצלחתם של המגעים הללו תלויה באינטנסיביות וביצירתיות של הנושאים ונותנים, אך תנאי מוקדם הוא הכרה מצד החמאס שככל שימשיך בלחימה, גם אם יסב לישראל אבידות כואבות, כך יקרב את קצו.