על הכדורגל הישראלי כבר אמרו כמעט הכל, ואין סטיגמה שלישית שלא הודבקה לו, אבל על רקע גל האלימות בחברה הישראלית בחודש האחרון, ועם פתיחת עונת הכדורגל החדשה, אפשר להסיר ממנו את אחת הסטיגמות הבולטות ביותר - הטענה כי הכדורגל שלנו אלים במיוחד והוא זה שמייצג את ההידרדרות החברתית המוסרית אצלנו, הישראלים. אחרי קיץ הדמים הנוכחי, קיץ שבו ילדים נרצחו על ידי הוריהם בשטניות, גופות בותרו והושלכו לכל קצות הארץ והימים, ועוברי אורח תמימים נורו או הוצאו להורג בלי שום סיבה; ולפני שדיברנו על כוכב התרבות והבידור אשר שלח בריונים עם אלות לתקוף אנשי תקשורת אחרים, ובינתיים התאבד (ויקום מי שלא הרגיש מאוים לפחות פעם אחת על ידי נהג מטורף בכבישים החמים) - דבר אחד ברור כשמש: אי אפשר להשתמש עוד בקלישאה שהכדורגל הוא מיקרוקוסמוס של החברה האלימה שלנו, כי יציעי הכדורגל אלימים פחות. זה לא שאין אלימות בכדורגל הישראלי. יש אלימות, אין ספק. מדובר בבעיה ידועה, גם בישראל וגם בעולם כולו, אבל ספק אם אסף גולדרינג, שחשוד שחנק את בתו התינוקת, או אלי פחימה, שנחשד ברצח שתי נשים ובחיתוך גופותיהן, ביקרו אי פעם במגרש כדורגל או סברו שיש להם היתר לפשוע בגלל שגם אוהדי כדורגל מתפרעים מדי שבוע באיצטדיונים. החברה שלנו אלימה מאוד. זה נכון, וזו בעיה עמוקה. נדמה שהפשעים המתבצעים בחברה הישראלית הולכים ומחמירים, הולכים ומזעזעים יותר ויותר. המצב חמור עד כדי כך שאפשר לומר שלאחרונה כבר התרגלנו לקום בבוקר ולקרוא על עוד רצח של ילד על ידי הוריו או על עוד הרוג שהושאר לדמם על הכביש. במקביל לגל הרציחות, רבים מדברים בהקשר זה על מצבם הנפשי של האלימים. פתאום כולם חוזרים לפסיכולוגים שמנסים לנפק הסברים נפשיים לפעולות האימה שלהם. במקרה כזה חשוב לזכור את אבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד, שדיבר על הסובלימציה של האלימות. אותו מנגנון הגנה שבו דחפים ורגשות אסורים מתועלים לפעילות מקובלת חברתית. מנגנון ההגנה הזה נחשב עד היום לאחד המנגנונים היעילים ביותר, והדוגמה שבה משתמש כל מרצה בפני סטודנטים שנה א' לפסיכולוגיה היא משחק הכדורגל, שבמהלכו מתפרק האדם האלים מהרבה מיצריו האלימים ובכך מפחית משמעותית פשעים מחוץ לאיצטדיון. שיהיה ברור: זהו לא ניסיון לנקות מאשמה את הכדורגל, ממש לא. הענף הזה עדיין מהווה חבית נפץ של אלימות, גזענות וברבריות. אבל צריך להפסיק לחשוב שבטדי או בבלומפילד מצוי שורש כל הרע. במדינת ישראל בשנת 2009 הסיכוי להידקר במגרש, בכביש או בפתח הבר השכונתי זהה ומזעזע באותה מידה. אז לפחות עכשיו רדו מהניסיון להאשים את הכדורגל שלנו בכל הרעות החולות של מדינת ישראל.
