מירנדה הטיפשה והעיר הגדולה

בשורות הבאות איני מבקש להביע דעה או ליתן עצה, רק להתוודות ולתהות:

פעם אחת בלבד במהלך מאה הימים הרעים האלה הרגשתי שאני נוטל חלק באחת הזירות הקריטיות למאבקה של ישראל, זירת ההסברה הבינלאומית.

אני זוכר את זה היטב, מפני שזה היה רגע של גאווה ושל תחושת שליחות.

זה קרה ביום שפורסם שהשחקנית סינתיה ניקסון פתחה איזו ג'ורה על ישראל, אני כבר לא זוכר בדיוק מה אמרה ואיך אמרה, ומה צריך לדעתה להיות בין הריוור לבין הסי, אבל היא לא היתה איתנו. ומאחר שניקסון היא שחקנית חביבה עלי, נחמץ ליבי וממש רציתי לעשות משהו שחורג מסתם לכתוב או לדבר על זה, ועל כן כשמישהי פרסמה איפשהו קישור לאינסטגרם שלה, מייד נכנסתי פנימה והתחלתי במאמץ רב לנסח את תגובתי לדבריה, עניין שלקח לי יום תמים של יזע, תרגומים בארבע אפליקציות, היוועצות בחברים וביועצים, חיפוש בפורומים ישנים של מעריצי "סקס והעיר הגדולה" והקמת קבוצות מיקוד, והסתיים ב: You chose the bad side. Stupid

רבות הרהרתי סביב סוגיית ה־stupid. הן אני ילד מבית טוב, ולא כותבים אהבלה לאישה מכובדת גם אם היא אהבלה, אבל הימים ימי זעם וגאון יעקב ושיישרפו כולם. אז כתבתי.

וזהו. בזה הסתכם חלקי במאמץ ההסברה. וואלה? הייתכן? איך זה שאין לי יד ורגל בדיאלוג שמקיימת ישראל עם העולם? כמה עלוב זה שתרומתי לעניין מסתכמת בקביעה שסינתיה ניקסון בחרה בצד הרע, ושהיא מה שהיא?

נכון שזה קשור במישרין לאנגלית הקלוקלת ולאימה שנופלת עלי בכל פעם שעלי לתקשר באנגלית, אבל זה ממש לא רק זה. בדקתי השבוע בקרב חברים רבים, מהם שאנגלית היא לחם חוקם, והתברר לי מה שידעתי עוד קודם לכן, ונכון לגבי רוב עצום של הישראלים: האינטראקציה הישירה שלנו עם העולם החיצון היא חלשה ואומללה מאוד. זה נכון גם לגבי קשרים עם העולם בכלל, וגם - וזה עוד יותר כואב - עם יהודים וקהילות יהודיות מאורגנות בעולם.

זה מוזר שהכפר הגלובלי לא הביא בכנפיו בשורה גדולה מדי בעניין הזה. ברור שמתקיימים קשרים רבים, בעיקר על בסיס מקצועי, אבל הרחק ממה שהיה מצופה ממהפכה בסדר גודל כזה.

מאסה גדולה של ישראלים משכילים, שמתבטאים ברשת ובאוזני כל מי שרוצה לשמוע לטובת ישראל, היתה יכולה להיות גורם משנה משחק ולגרום להרבה מאוד אנשים לחשוב פעמיים לפני שהם בוחרים בצד הרע

די אם נבצע בדיקה פשוטה: עם כמה אנשים מחו"ל שאינם דוברי עברית אנו מקיימים קשרים רשתיים? כשאני אומר "אנו" אני מתכוון לבני הדור שלי.

אצל המילניאלים זה כבר כנראה אחרת, ובדור הילדים שלנו זה עוד יותר משופר. אבל אצלנו, הילדים של חורף - כמעט כלום.

זה מעט מוזר, כאמור, ואפשר לדון בזה ואפשר גם לחיות עם זה בשלום, בימי שלום; בימים המשוגעים האלה - המצב הזה מייצר גם החמצה אדירה.

מאסה גדולה של ישראלים משכילים, שמתבטאים ברשת ובאוזני כל מי שרוצה לשמוע לטובת ישראל, היתה יכולה להיות גורם משנה משחק ולגרום להרבה מאוד אנשים לחשוב פעמיים לפני שהם בוחרים בצד הרע. טיפשים.