יש שתי דרכים לעקוב אחר היכולת לסיים מירוץ עם כוח ללא הגעה לקצה גבול היכולת. המדויקת יותר היא מעקב אחר דופק הלב, לרוץ בתחום האירובי, להימנע מעלייה לדופק גבוה. השנייה היא לעקוב אחר תחושות הגוף. בשתי השיטות יש צורך בהכרת היכולות שלך, אולם השיטה השנייה מחייבת אותך להיות כן עם עצמך. כנות המגיעה עם הניסיון והבגרות.
עומס החום הנובע משילוב של טמפרטורה ולחות לא היה גבוה במירוץ, אבל אנו בתקופה של מזג אוויר קריר יותר ולכן לא עברנו אקלימיזציה (תהליך של שינויים פיזיולוגיים הבאים להתאים את הגוף בצורה טובה יותר לתנאי האקלים). טמפרטורת הגוף עולה במאמץ, ובמצב תקין העלייה היא קלה ומתאימה להגברת חילוף החומרים ולקצב קירור יציב. כאשר קצב עליית הטמפרטורה עובר את יכולת הקירור של הגוף, עולה הסכנה להתפתחות מכת חום.
מכת חום אינה שכיחה והסיכון עולה באנשים ללא אימון גופני מתאים, באלה עם עודף משקל, באנשים עם מסת שרירים גדולה, באלה שרק לאחרונה החלימו משפעת או ממחלה זיהומית אחרת, ובקרב הצורכים אלכוהול קרוב למאמץ הגופני, נוטלים תרופות או סובלים ממחלות גנטיות של פגיעה בהזעה. חוסר שתייה וניסיון למאמץ העולה מאוד על היכולת הגופנית גם הם גורמי סיכון לפגיעת חום.
התופעות המקדימות שאותן הספורטאי יכול לחוש כוללות חולשה, בחילות, הקאות, התכווצויות שרירים, כאבי ראש, סחרחורת, אפתיה, התנהגות אגרסיבית, בלבול ואי יציבות רגשית. אמצעי נוסף לקרר את הגוף מלבד שתייה הוא לשפוך כוס מים על הראש. רבים סביב עושים כך ואני שמח. זהו אמצעי פשוט ויעיל, שיכול למנוע סיכון מוגבר לפגיעת חום.
הכותב הוא קרדיולוג, מנהל מחלקה פנימית בביה"ח בילינסון טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו