"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

במקום עוד מסים - להגביר התחרות

,עודכן

עם פרסום הגזירות הכלכליות, נראה כי הציבור בישראל ייאלץ לשלם יותר מסים וייהנה פחות מאפשרויות לפיתוח ולשגשוג כלכלי. ראש הממשלה הבריטי המיתולוגי ווינסטון צ'רצ'יל התייחס בשעתו לפתרונות מיסוי אלה כאשר אמר: "האם יכולים אנשים למסות את עצמם לכדי שגשוג? האם יכול אדם לעמוד בתוך הדלי ולהרים עצמו בידית?" ובכן, ממשלת ישראל כיום משולה לאדם העומד בדלי ומתקשה להחליט אם לצאת ממנו או לא.

הבחירות לכנסת ה־19 הוקדמו ממועדן המתוכנן, אוקטובר 2013, לחודש ינואר 2013 בדיוק בשל הקושי של ממשלת נתניהו לקבל את ההכרעות הכלכליות החיוניות למשק הישראלי. היו החלטות שדרשו את היכולת לבצע רפורמות מבניות קשות: לעמוד מול הוועדים הגדולים, להפריט את הנמלים, לאחד רשויות, לסגור תאגידי מים מיותרים, לפצל את חברת החשמל, לבטל משרדי ממשלה מיותרים, לקצץ תקציבים בתחומי הביטחון ולפתוח את השוק לתחרות ולהשקעות למרות ההתנגדות של לובי "המחוברים".

למרבה הצער, כבר עם תחילת דרכה של הממשלה החדשה אנו מגלים כי מתחת למעטה הנחרץ של הדיבורים הרמים, ולמרות הכוח האלקטורלי שהופקד בידיה, פונה ממשלת ישראל לפתרונות הקלים, הפופוליסטיים והמסוכנים של הגדלת מסים והרחבת המעורבות הממשלתית בשוק, תוך כדי שהיא עושה מעט מדי, אם בכלל, בכל הכרוך ב"יציאה מן הדלי" - כלומר, בשחרור המשק לשגשוג ולחופש כלכלי.

במקום לשחרר את השוק להשקעות פרטיות הודיע, לדוגמה, שר האוצר על כוונתו למנוע מתאגיד הענק פוטאש הקנדי להשקיע בישראל. זה, מצידו, הבין את הרמז וביטל את תוכנית ההשקעה של 5 מיליארד שקלים ונסוג מכוונתו לקדם את רכישת כיל. מהלך כזה מבשר רעות גם ביחס להשקעות הבינלאומיות העצומות הנדרשות לפיתוח משק הגז בישראל. אלו הן השקעות התשתית הענקיות שהיו מסוגלות להמריץ את הפעילות במשק ולהפחית את יוקר המחיה בישראל.

למרות הדיבורים על פוליטיקה אחרת ועל אחריות כלכלית, מעדיפה הממשלה לדחות את הצעדים הקשים והכואבים. "תסתכלו על יעד הגירעון של 2014, הוא עומד על שלושה אחוזים", הסביר יאיר לפיד למבקריו בפייסבוק, "מדוע? כי אני מצמצם את החוב שיצרו אחרים". נכון, את החוב יצרו ממשלות העבר, אבל הוא עובדה קיימת ובהגדלתו לכדי 4.6% בעתיד הקרוב אין שום צמצום אלא הולכת שולל. לא רק שלא נפחית באופן משמעותי את יוקר המחיה ונשלם יותר מסים, אלא שחלק הארי של כספי המסים הללו יופנה לכיסוי החוב והריבית התופחים, שגם אנו וגם ילדינו נשועבד להם.

התקציב שפורסם מלמד כי ממשלת ישראל לא אזרה את האומץ "לצאת מן הדלי". לא בטוח שלעתיד הזה פיללנו.

בועז ארד הוא מנהל מרכז "איין ראנד" בישראל וממייסדי התנועה הליברלית החדשה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר